|
|
עמוד:8
8 עדנה לומסקי- פדר אורנה ששון- לוי צניעותם של החיילים הדתיים . משהוחל לגייס גברים חרדים לגדודים של הנח " ל החרדי ) 2002 ( ולמיזם שח " ר כחול בחיל האוויר ) 2007 ( , הצבא הניח כמובן מאליו שחרדים אינם יכולים לבוא במגע עם נשים ולכן ישרתו ב " יחידות סטריליות " . לצד תהליך זה , בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית בשיעורי הגיוס של נשים דתיות לצבא - מ- 935 נשים דתיות שהתגייסו בשנת 2010 ל- 2159 נשים בשנת 2015 ) יוהל " ם 2016 ( - לעתים בניגוד לדעת רבנים , עד שיש המגדירים תופעה זו כמהפכה המשפיעה הן על הצבא והן על הציבור הדתי-לאומי ) אטינגר 2015 ( . הלחצים הצולבים על עיצוב המשטר המגדרי של הצבא הביאו להקמתה של ועדת שגב , ועדה ציבורית לעיצוב שירות הנשים בצה " ל ) שגב 2007 ( . הוועדה הציעה מודל חלופי של שירות על פי תפקיד ולא על פי מגדר והעלתה את אסטרטגיית ההטמעה המגדרית ) gender mainstreaming ( כדרך המיטבית לשילוב נשים בצבא ) כליפי-אמיר 2011 ( . מרבית ההמלצות לא התקבלו והן עומדות במרכזו של מאבק ציבורי ופנים-צבאי . אם כן , התמונה המתקבלת רווית סתירות ומתחים - יחסי המגדר משתנים מזירה לזירה , ומתקדמים באופן לא סדיר ובלתי ליניארי . המשטר המגדרי של הצבא אינו עוד מבנה אחיד וקוהרנטי כפי שהיה בעבר , אלא הוא שדה דינמי הפועל תחת השפעתם של כוחות מנוגדים . כאמור , הסדר המגדרי החדש אינו אחיד , ובמקומו , כפי שמראה שרית עמרם-כץ במאמרה בספר זה , יש ריבוי של סדרים מגדריים מקומיים . ריבוי זה מאתגר את הגישות הפמיניסטיות המקובלות בתחום של צבא ומגדר . הספרות הפמיניסטית הבוחנת יחסי צבא ומגדר , אשר התמקדה בתחילה רק בנשים , נוקטת שתי עמדות מנוגדות באשר למשמעות של שירות צבאי ושוויון חברתי-אזרחי . הגישה הראשונה , המבוססת על הנחותיו של הפמיניזם הליברלי , רואה בגיוס חובה לנשים מנגנון המקדם שוויון מגדרי . הפמיניזם הליברלי מתמקד בהשתתפות בתחום הציבורי , ולכן גורס שנשים יזכו באזרחות שווה באמצעות תרומתן לביטחון המדינה . ואכן גיוס החובה של נשים בישראל היה סמל לשוויון מגדרי ושימש מודל לשילובן של נשים בצבאות של מדינות אחרות . גישה שנייה והפוכה מסתמכת על תיאוריות פמיניסטיות רדיקליות שמבקרות את התרבות ההיפר-גברית והאלימה של הצבא , ורואות בו בעיקר ארגון המבסס תפיסות מגדריות דיכוטומיות ומהותניות . הצבא נתפס כארגון דכאני שמאדיר גברים וגבריות ומדיר נשים בהציגו אותן בתור " האחר " האולטימטיבי של צבא וצבאיות . מתוך גישה זו , יש המתנגדות להשתתפות נשים בצבא על בסיס הטענה שהוא מנוגד לערכים פמיניסטיים של שלום ושוויון . בישראל מחקר ביקורתי זה ערער על התפיסה האידיאלית של גיוס חובה כמקדם שוויון הזדמנויות לנשים , ופגע בדימוי העצמי של ישראל כחברה שוויונית ) ראו למשל יזרעאלי 1999 ( . שתי הגישות מנוגדות זו לזו , אך משותפת להן ההתמקדות ביחסי כוח מגדריים מנקודת מבט מבנית - הן בוחנות אם שירות צבאי תורם לשוויון מגדרי או פוגע בו . בעוד הגישה הליברלית טוענת ששירות צבאי הוא מנגנון שמקדם שוויון מגדרי ,
|
|