|
|
עמוד:13
13 אהבה היא תמיד של שֵׁם באותו הרגע בגופו אל מול השולחן שלידו התרחשה החזרה של הסימפטום : הפציינטית עצמה לקחה אותו עד החדר השני, והראתה לו את זה . על מפת השולחן היה כתם . התברר שבליל הנישואים של הגברת, בעלה הטרי לא הצליח לקיים עמה יחסים, אף על פי שבא שוב ושוב אל מיטתה . בבוקר, הבעל היה נבוך כל כך, ששפך דיו אדום על הסדינים, כדי ליצור את הרושם כאילו קרה מה שלמעשה לא קרה . אבל הוא עשה זאת במקום הלא נכון - כלומר במקום שלא היה סביר להניח שהוכתם כתוצאה של אקט מיני . הסימפטום, הפעילות הכפייתית שלה, חזר כחוק באותו מקום, ואף באותה שעה ; כאילו היא חוזרת ומצהירה : "זה קרה" . הטרגדיה שלה היא שהמשיכה עד אותו הרגע להיות נשואה, מגנה על גבר שעמו לא הייתה לה עד אז קרבה אינטימית . הלא-מודע במקרה הזה הוא "הלא-מודע החוזר", שאפשר לנבא מראש את החוקיות שלו, "איך הוא יחזור" . אבל זו חוקיות מדומה, זה חוק "לכאורה" . בל נשכח שהלא-מודע הוא תוצאה של ההתנסות האנליטית, של הפירוש . אין לו קיום קודם לכן אלא כהנחה בלבד . בהתנסות של הטיפול האנליטי, כמו במקרה של הגברת הכפייתית, הלא-מודע שחוזר הוא תוצאה של הפירוש . פרויד עצמו מפרש את המעשה הכפייתי של הקריאה לעוזרת כחזרה על הניסיון להראות את הכתם על הסדינים . הפירוש השני, זה שמצביע על אפקט של בושה, ולפיו היא חיה עם בעלה בו בזמן שהיא מסתירה-מראה את האמת, גם הוא תוצאה של הטיפול . לכן לאקאן, במתמה שלו, כותב בחלק העליון של הנוסחה את המסמן שמייצג את האנליטיקאי ( S ) , ומתחתיו את המסמנים של הידע שכביכול "כבר שם", אחרי הפירוש ( … S1, S2, S3 ) S S ( S1, S2, S3 . . . )
|
|