|
|
עמוד:12
I12 שיקום רצועת עזה — צור השעה ברצועה המיועדות לשיקום ( ובתוך כך לביסוס מעמדן בזירה הפלסטינית בפרט ובזירה האזורית בכלל ) . כל זאת, בעוד מצרים, לצד הובלתה את תהליך הפיוס בין פת"ח לחמאס, חותרת להניח לפתחה של ישראל את מרב האחריות לאזור ומצפה מישראל להתמודד בנחרצות עם חמאס, שהוא ביסודו זרוע של האחים המוסלמים . עם זאת, הקשר האידיאולוגי של חמאס לאחים המוסלמים אינו מונע מהנהגת הארגון ומאיראן לחזור ולקשור קשרים עם הארגון . היחסים עם חמאס, עם כל העליות והמורדות שידעו לאורך השנים, נחשבים בעיני הנהגת הארגון כ"תעודת ביטוח" וכתשתית להמשך ההתעצמות הצבאית, ועבור טהראן כערוץ השפעה בכוח ובפועל בזירה הפלסטינית, ומתוך כך כזירה נוספת שבה ניתן לאתגר את ישראל . מגבלות הגישה המערכתית לזירת הסכסוך הישראלי - פלסטיני — ישראל התנתקה מרצועת עזה ב- 2005 תוך פינוי כוחות צבא והתנחלויות אזרחיות מהאזור, ואין לה לגביו כל תביעה טריטוריאלית . אומנם אין הכרח משפטי צרוף לקיים יחסים אזרחיים וכלכליים עם ארץ אויב ( חמאס מכריז על עצמו כאויב מר לישראל, הגם שמאז השתלטותו על הרצועה העלתה הנהגתו מספר הצעות ל'הודנה' — שביתת נשק ארוכת טווח — תמורת נסיגה ישראלית גורפת לגבולות 67 ) , אך למרות זאת יש זיקה בין ישראל לבין הרצועה . לישראל מיוחסת אחריות מוסרית לפחות למצב ברצועה, לא רק בשל הטלת הסגר על האזור, אלא גם לאור הסכמי אוסלו שקבעו כי הגדה המערבית ורצועת עזה הן יחידה טריטוריאלית אחת . הזיקה בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית שרירה וקיימת חרף מדיניות הבידול שנקטה ישראל בין האזורים, והיריבות המרה בין חמאס לפת"ח / אש"ף / הרשות הפלסטינית . עם זאת, ניסיונות לקדם את 'מדיניות הבידול' ( ששותפות לה ישראל והרשות הפלסטינית ) , קרי, לקדם הבנות בין ישראל לפלסטינים תוך ניצול הקרע הפנים- פלסטיני ובתקווה שהתקדמות מדינית תחליש את חמאס, נחלו כישלון חרוץ . המחשות לכך היו למשל תהליך אנאפוליס, אז הוכיח חמאס את יכולתו לקבוע את סדר היום . את השיחות שאולי היו מגיעות ממילא למבוי סתום קטע סבב הלחימה בין ישראל לחמאס ( 'עופרת יצוקה', 2009 ) , וכן קשיים שהערימה הרשות על מימוש תוכניות לשיקום הרצועה לאחר סבב הלחימה שהתחולל ב- 2014 ( 'צוק איתן' ) . משמעות דברים אלה היא שמבחינה ישראלית עקרונית, ראוי היה לא רק להימנע מהתנגדות פעילה לתיאום שגובש בחסות מצרים באוקטובר 2017 בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס לגבי ניהולה של רצועת עזה ( הגם שממשלת ישראל הודיעה כי היא דבקה בדרישות שהוצגו לחמאס כתנאי לדיאלוג ישיר ) , אלא אף לעודד את הפשרת היחסים בין חמאס לבין הרשות . זאת משום שרשות פלסטינית מתפקדת הנשענת על בסיס רחב של לגיטימציה לאומית היא אינטרס ישראלי מובהק, בעיקר אם ישראל חפצה בהסדר מדיני-טריטוריאלי עם הפלסטינים .
|
|