|
|
עמוד:13
13 על גופתם המתה הפרק החמישי בספר דן בפרשת ילדי תימן, שעלתה לכותרות בשנים 1996 - ,1998 בעקבות תלונות רבות על היעלמות של ילדים למשפחות תימניות ששהו בבתי חולים ובמעברות בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 . עקב תלונות אלו הוקמה ועדת חקירה ממשלתית ב- 1995 . הוועדה אישרה למכון לפתוח את קבריהם של ילדים תימנים ולבצע בדיקת דנ"א על מנת לקבוע אם מדובר בילדים של משפחות תימניות שהתלוננו על חטיפה . הפרקים השישי והשביעי עוסקים שניהם בנושא זכויות האדם . כאמור, הפרק השישי עוסק בנושא קציר איברים ובאיסור על סחר באיברים על פי החוק הישראלי . עיקר הדיון נסב על קציר איברים במכון בלא הסכמה מדעת של המשפחה, כנדרש בחוק . במקרים אחדים נקצרו איברים בלא הסכמה לאחר שבית המשפט קבע שיש לבצע נתיחה ובכך, לדעת המכון, ניתנה רשות לקציר איברים . הפרק השישי דן בהבדלים שבין סוגי ההסכמה ומפרש את פעילות המכון בהקשר פוליטי, תרבותי ורפואי . בסוף שנות ה- 90 של המאה ה- 20 עלה לכותרות העיתונים נושא קציר האיברים במכון, ובעקבות זאת מונתה ועדת חקירה, שאישרה את החשדות נגד המכון . הפרק דן גם בממצאי הדו"ח של ועדת החקירה כחלק מתרבות ארגונית שכוללת החפצת הגוף וגישה פטרונית כלפי המשפחות . הפרק השביעי עוסק בקשר שבין המכון ובין אלימות פיזית בהקשרים משפחתיים ופוליטיים . המכון עורך נתיחות, בדיקות חיים ובדיקות גנטיות כדי לזהות מקרים של הפעלת אלימות . ההתרחשות במכון מצביעה על הבעייתיות במצב זכויות האדם בכלל ובמצב זכויות האישה בישראל בפרט . המכון מעורב גם בהפרת זכויות אדם בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני . הדילמה שיכולה להתעורר בהקשר זה היא שהמכון מתפקד בעת ובעונה אחת גם כסוכן של זרועות הביטחון וגם כשומר של זכויות האדם . דוגמה לדילמה הזאת היא פרשת מותו של הילד הפלסטיני עלי
|
|