מבוא

עמוד:13

מבוא 13 התרבותית והדתית בהשוואה עם מרכזי יהודים אחרים . כן הזכרתי עלייה לרגל לארץ הקודש והתיישבות יהודית בה במאה השש-עשרה . תרומתה העצומה של הגניזה להארת חייהן של דמויות יהודיות מרכזיות בולטת במיוחד בכל האמור ברב סעדיה גאון, ר' יהודה הלוי ור' משה בן מימון . עמדתי על ההיקף הגדול של מידע חדש, הזָמין לנו עכשיו על חייהם של אישים יוצאי דופן אלה . אין ספק, שהחומר הנחשב מרתק ביותר נוגע לחייהם של פשוטי העם . בפרק השמיני ניסיתי לסכם את אוסף המסמכים העוסקים בנושא זה, שפיענחו ותיארו שלמה דב גויטיין וחבר עמיתיו ההיסטוריונים בפרסומים רבים המיועדים לציבור הרחב . הבאתי כמה מהעדויות העוסקות בנישואין, והסברתי כיצד הוסדרו השידוכים ומדוע לא תמיד עלו יפה . מפתיעה במידת מה היא יכולתן של הנשים להפעיל את השפעתן וסמכותן בענייני שידוכין . יש לא מעט דוגמאות של נשים, שפעלו גם מחוץ למשק ביתן . סופרוּסיפורים על מסעות, מסחר וחינוך, ובהם הוזכרו ונדונו עבד הודי שהיה לבן בית במשפחת אדוניו היהודים ; פדיון שבויות שנאנסו בידי שוביהן הלא-יהודיים ; תלונות על אי היכולת לצפות מראש תנודות מחירים ; ילדים שכמה מהם הכעיסו את מוריהם באיחוריהם ובהזנחת שיעורי בית, ובני גילם שקוממו עליהם את חבריהם בשל שקדנותם היתירה . הוקדשה תשומת לב גם למס גולגולת, לקטטות בבית הכנסת, לאמנות ולמוסיקה . ציינתי כיצד סייעו הרפואה, ובמיוחד הרפואה המשלימה, לבני אדם להתמודד עם תחלואיהם . נושא הלשון נדון בפרק התשיעי . ציינתי שהטקסטים של הגניזה מעידים על גידול חד בידיעת קרוא וכתוב אצל היהודים מהמאה התשיעית עד למאה השתים- עשרה, וטענתי כי המעבר לשימוש בקודקס, או המִצְחָף, הוא שהִרבה אוריינות . חיבור ספרים, שיטות של סופרים וספריות, היו למאפיין של הקהילה ואפילו של חיי היחיד, והצדיקו את התואר "עם הספר", שהעניקו להם המוסלמים . נמצא כי עברית, ערבית וארמית מילאו תפקיד מרכזי בחיי התרבות היהודית, אך הניבים היהודיים של היוונית, הערבית, הספרדית והגרמנית ביטאו את שאיפתם של היהודים ליהנות מכל העולמות : לשמור אמונים לשפת אמם, לשון הקודש, בשימוש באותיות עבריות לכתיבה בשפות אלה, ובה בעת להזדהות עם התרבות השלטת מסביבם ולאמץ את שפתה במסגרות שונות של חיי היום-יום . הפרק מכיל פרטים גם על רמות שונות של השכלה לגברים ולנשים, ומובאות דוגמאות להערכה שרחשה החברה ללימוד ולידע . הפרק האחרון מעביר אותנו ממצרים של ימי הביניים לקמברידג' המודרנית . עכשיו, משחלפו מאה ועשרים שנה מאז הביא שניאור זלמן שכטר את "אוצר כתבי-יד העבריים" המפורסם שלו לשם, העולם היהודי האקדמי אינו מפסיק לחגוג אירוע זה בדרכים רבות ושונות, והגיעה העת לבצע ספירת מלאי של הישגיהם של דורות של ספרנים ומלומדים שטרחו במיון, בתחזוקה ובחקר האוסף .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא