|
|
עמוד:14
על שמרנות ועל נטייה להתמיד במה שהיה . אדרבה, במרחבים ארגוניים רבים הרצון לחדש, להמציא ולשנות קיים, ולא מעט משאבים מושקעים בתהליכים כאלה ; עם זה התבוננות מעמיקה על רבים מהם מצביעה לעיתים קרובות על חזרתיות : “המצאות של היום” – שבשיח הציבורי מוצגות כסוג של מענה חדש ומבטיח – בעצם כבר נוסו בעבר ונגנזו, ולעיתים אף הוכרזו בארץ ובעולם ככישלון צורב . אי-נחת מקצועי מלווה אותי שנים אחדות . כשלחוויה זו החל להתלוות ייאוש, הרגשתי שאני חייבת לעצור ולהפנות את האנרגיה לפסים של בנייה . לצד אלה ניתן למצוא ביטוי לרצון לחדש בבחירת הנושא שעוסקים בו . כך למשל בתחום החינוך מתמקדים בשנים האחרונות בנושאים כגון דיאלוג הורים - מורים, שותפות תלמידים, פרסונליזציה של החינוך, אלימות, תלמידים בעלי צרכים מיוחדים או הכלה ; במרחב העסקי ניתן למצוא נושאים כגון השתתפות, מוטיבציה, חדשנות, ניהול זמן ומנהיגות . ואכן, כל התנסות וכל פיתוח של נושא חדש מלווים בהרגשה כי “הנה מצאנו את המפתח לשינוי” וכי “טיפול” נכון וראוי בו ייצור את השינוי המיוחל – חברה טובה יותר, תרבות ארגונית מכבדת, דיאלוג בונה, רווחיות וכדומה . ואכן, מהניסיון עולה שכל תהליך תרם תרומה נקודתית, אבל לא עשה את השינוי הגדול המצופה . במילים אחרות, שיפור בהיבט אחד לא השפיע דיו על התמונה הרחבה, לא יצר תרבות ארגונית וחוויה הוליסטית אחרת, לא יצר את המקפצה של הארגונים החינוכיים והעסקיים אל עבר המאה ה- 21 . 14 היסודות הסמויים מן העין
|
|