פתח דבר

עמוד:12

12 | כלואות : שתלטנות קיצונית בזוגיות הארץ רשימה על אישה שעבדה בעבר בשירות הביטחון וקיימה משפחה . לאחר גירושיה פגשה בגבר שהציג את עצמו בפניה כאמפתי ורך . אלא שמהר מאוד היא מצאה עצמה סגורה בבית, ובתהליך איטי יותר — גם חסרת כל . הוא נכנס להתקפי קנאה וכל פגישה שלה עם אנשים הסתיימה במריבות קשות . היא ויתרה . [ . . . ] הוא רוקן את חשבון הבנק שלה והשתלט גם על המכונית שלה, בטענה שהוא צריך לעבוד והיא לא . אלא שאת משכורתו לא חלק אִתה והיא הגיעה למצב של פשיטת רגל ונאלצה למכור את ביתה . בעקבות זאת נאלצו היא והילדים לעבור לגור אתו . [ . . . ] "זה הגיע למצב כזה שאיבדתי את האישיות . הוא מכר את כל החפצים שלי ואת השאר שרף" . ( וילנאי, 2021 ) כותבת הרשימה מודה שגם היא, כמו כל המוסדות שאליהם פנתה האישה לעזרה, שאלה אותה למה לא עזבה את בן הזוג, ומדוע לא פנתה למשטרה . כלומר גם הכותבת, כמו כולם, הטילה את האחריות — ואת האשמה — על הקורבן . תשובת האישה הייתה : "זה תחום שאין לאן ללכת אתו . אם היה מרים עלי יד — זו שפה שאני מבינה, שאני יודעת איך להגיב עליה . פה את לא יודעת מה לעשות ולמעשה אין . התייעצתי עם חבר׳ה מהמשטרה — והם אמרו שאין מה לעשות . אין מי שאוכף את החוק הנוגע לאלימות כלכלית" . ( שם ) הטור מסתיים בקביעה שהאישה המסוימת הזו הצליחה להימלט בעור שיניה מציפורני בן הזוג המתעלל כשהוא נכלא בגין עבירות סמים, אולם "רבות אחרות עדיין לא השתחררו ואין להן למי לפנות" ( שם ) . כלומר האישה שקורותיה מובאים ברשימה אינה לבד, ישנן נשים נוספות הסובלות כמוה . מכיוון שאין לתופעה שם או הגדרה, ומכיוון שהיא אינה מוכרת או מובנת וחומרתה אינה מזוהה, החוק אינו מציע לנשים אלה תרופה, ומוסדות אינם מושיטים להן יד לעזרה . ספר זה ממלא את החסר — הוא מציע שם והגדרה לתופעה, מציג אותה לציבור הרחב, מבאר אותה, מבהיר את חומרתה, מציע פתרון משפטי ומתווה דרך להתערבות מוסדית . מרבית התופעות החברתיות המוכרות לנו עברו תהליך דומה של זיהוי, מסגור, שיום והמשגה . חִשבו למשל על הלומי קרב, כלומר אלה הסובלים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא