|
|
עמוד:9
99 תאטרון ישראלי של מוסרות ההלכה גם מתוך הקהילה, ובד בבד ניתן להבחין בהתייחסות משוחררת וחיובית יותר כלפי האמנויות בכלל והתאטרון בפרט . בסוף המאה ה – 19 כבר מצויים תאטרוני יידיש בערים כמו יאסי ברומניה, לונדון, ניו יורק, מקסיקו ובואנוס איירס, אשר אליהן הגיעו מהגרים יהודים לאחר פוגרומים וגזרות הצאר הרוסי אלכסנדר . הסיבות המעניינות יותר לשלילת התאטרון מצד היהדות ההלכתית, מבחינה תאולוגית ותאורגית, נובעות דווקא מהבנה עמוקה של כוחה הרוחני של האמנות הפרפומטיבית . היהדות, בעיקר בזרמיה המיסטיים יותר, הכירה היטב את הפן הפרפורמטיבי של המקרא, שכלל את ההיבט המילולי והמחוותי של קריאת התנ"ך בבית הכנסת, ואת הפן הטקסי – תאטרוני של רבים מהחגים . תאטרון במיטבו אינו מתאר מציאויות אחרות, אלא יוצר ובעצם בורא אותן בנוכחות הקהל . מנהיגי היהדות דחו את התאטרון הגויי לא רק בהיותו "פרוץ" ואלילי, אלא גם בגלל האיום הטמון בו לבריאה מתחרה, ולו בדיונית וארעית . כך גם נאסר לעשות תאטרון יהודי ואף לצפות בתאטרון של הגויים, היות שהצגות, בעיקר "טובות", כלומר מרשימות ומשפיעות על הקהל, מסכנות את האקסקלוסיביות של אקט הבריאה ( בעיני הצופה ) מצד האל האחד . רק עם תחילת תהליך החילון בקרב קהילות יהודים והתרופפות מוסרות ההלכה על החברה היהודית במאה ה – 19 החלו יהודים לעסוק בתאטרון . הנצרות הקתולית מבוססת על אמונה בטרנס – סובסטנציאציה באלוהותו של ישוע שהפך אדם, ובגופו של המשיח, כריסטוס, החוזר והופך לישות רוחנית . התאטרון, גשר מיוחד במינו בין חומר לרוח, מושתת על תפיסה דומה שהבימה מייצגת אירועים, דברים ודמויות, אשר כשלעצמם אינם לא כאן ולא עכשיו . היהדות ההלכתית, לטענתי, חששה פחות מההיבט ה"פריצותי" של התאטרון, ויותר מסכנת המציאות המתחרה ובעלת המשמעות החניכתית – מקודשת שתאטרון משובח עשוי להציג - ולתבוע - מצופיו . שלילת התאטרון בטענות מוסריות – חינוכיות הייתה מסכה שהסוותה חשש דתי – פסיכולוגי . האמונה בכוחה הפרפורמטיבי היוצר והבורא של המילה ושל המחווה התאטרונית - בהקשר הפולחני, הרציני ולא רק המבדר של הצגת תאטרון - היא סכנה ממשית לייחודו של הפולחן הדתי היהודי . לכן, בעוד פולחניה וטקסיה של היהדות רוויים דרמה דיאלוגית עזה ואף תאטרונית ברבים מאפיוניה, התאטרון עצמו נדחה, ולאורך מאות שנים לא היה קיים תאטרון יהודי כלל . אף על פי שיהודים אומנם עסקו בתאטרון, היהדות הממוסדת הקצתה אותו מחמת מיאוס חינוכי, עוינות לאומית ובהחלט גם מפני חשש תאולוגי .
|
|