|
|
עמוד:6
ספר זה מוקדש להוריי, אשר נפשם נצרבה בזוועות השואה ועם זאת נותר בה הכוח להנחיל את אותם ערכים ויכולות שהביאוני עד הלום . הם אלו שאפשרו לי את החופש להבין, ללמוד, להיכשל, לטעות ולהצליח . בעידן שבו החירויות הללו אינן נחלת הכלל, יש לראות אותן כזכות ולהוקיר את אלו המאפשרים אותן . לצערי, הוריי לא זכו לגודל המעמד, ותחושת הגאווה לא הספיקה למלא את לבם . הם עמדו יחד ולחוד אל מול אימת השואה ונלחמו במלחמה חסרת סיכוי, אך בעת כתיבת שורות אלה ברור לי, מעל לכל ספק, כי ספר זה הוא עדות לכך שניצחו גם במקום שבו בלתי אפשרי לנצח .
|
|