|
|
עמוד:11
11 קדושת הסטטוס-קוו 16 גם היא, והסוגיה נותחה גם בראייה סוציולוגית . טובי בחן באספקלריה של היסטוריון את מדיניות ישראל בסוגיית הפליטים בין 1948 ל- ,1956 אגב התמקדות במעבר מההיבט הפוליטי של הבעיה להיבט הכלכלי . גם פריד התמקד בשנים אלו במדיניות "הם אינם חוזרים", כדברי שרת, ובעיקר בשאלה כיצד ראו בירושלים את פתרון הבעיה . אמנם פריד משקף במחקרו באופן יסודי ושיטתי מציאות היסטורית, אך הוא 17 מכל מתמודד פחות עם תהליך עיצוב המדיניות והגורמים לה . אלו עולה שאין בנמצא ולו מחקר אחד שבחן בשיטתיות ולעומק את מדיניות ישראל בשאלה זו בין השנים 1948 - ,1967 לא כל שכן מחקר היסטורי ואמפירי שנשען על גישות ותיאוריות מתחום מדע המדינה ככלל וחקר היחסים הבין-לאומיים ומדיניות החוץ בפרט . סוגיית הפליטים לא הייתה סטטית . מסוף שנות ה- 50 ובעיקר מתחילת שנות ה- 60 של המאה ה- 20 החל תהליך שינוי עם מיסודה המתחדש של הלאומיות הפלסטינית . האם בירושלים הובנו תהליכים ושינויים אלו ? ואם לא הובנו כיאות - מדוע ? האם עקבה ישראל אחר תהליכי השינוי שחלו בקרב הפליטים מצדו האחר של גדר הגבול ? כיצד ניתן להסביר את העובדה שקברניטיו של היישוב היהודי, שהכירו ערב הקמת המדינה בקיומה של תנועה לאומית פלסטינית, בחרו להתעלם ממיסודה המתחדש של תנועה זו בשנות ה- 60 ? לאחר מלחמת ששת הימים, ובעיקר במהלך שנות ה- ,70 המושגים "ישות פלסטינית" ו"זכויות העם הפלסטיני" חדרו יותר ויותר לתודעה הבין-לאומית ולמרכז הדיון הציבורי בישראל . סוגיית הפליטים קיבלה קדימות הולכת וגדלה, שינתה את פניה והפכה לבעיה הפלסטינית . ואולם תקופה זו נותרה מחוץ לתיחום הכרונולוגי של הספר . קביעת מלחמת ששת הימים כ"גבול כרונולוגי עליון" מאפשרת פרספקטיבה היסטורית מינימלית . בד בבד, מלחמת ששת הימים היא תאריך חשוב בציון ההתפתחות
|
|