|
|
עמוד:12
12 רועית דהן הרגע שבו אמור האדם לבחור בין אלטרנטיבות שונות, שאחת מהן מבטאת את החוק המוסרי, הוא הרגע שבו עלול להתקיים ניגוד בין התשוקות ( לרבות השאיפה אל האושר ) לבין החוק המוסרי והחובות שנגזרות ממנו . קאנט טוען שברגע זה, כאשר בחירת הרצון בחוק המוסרי לא רק שאינה בהתאם לרגשותיו אלא בעצם מנוגדת להם, נקבע האדם כמוסרי . בספרו הדת בגבולות התבונה בלבד הוא טוען שההכרעה הראשונית הזו של האדם לגבי עמדתו המוסרית, לטוב או לרע, היא "כהרף עין של התרחשות" . היסוד הסובייקטיבי שמונח בבסיס המשיכה לטוב או לרע אינו "בר – חקר" עבורנו - לדעת קאנט - ועם זאת, אדם שבוחר להפר את החוק המוסרי עושה זאת מתוך חירות, ולפיכך אפשר לייחס לו אחריות מוסרית . לאור זאת אבקש לבחון את השאלה אם פרויד עשוי לתת מענה פסיכולוגי ל"יסוד הסובייקטיבי" הזה, שעבור קאנט אינו בר – חקירה ועם זאת מצוי בבסיס ההכרעה שמציבה את האדם כטוב או כרע מהבחינה המוסרית . אראה שפרויד עצמו כורך את חקירתו על מקורותיה של הפעילות המוסרית של האדם במקורותיו הסמויים של הציווי הקטגורי . בדומה לחקירת מקורות הטאבו וחוקי הדת, הוא חוקר את המקור של הציווי הקטגורי מעבר לניסוחו המודע על ידי התבונה . לדידו, טיבו הפסיכולוגי של הטאבו זהה לציווי הקטגורי של קאנט ומקורו בלא – מודע . מדבריו אלה משתמע שהחוק המוסרי, שנובע לפי קאנט מהפרוצדורה של הציווי הקטגורי, שהיא מודעת באופייה, מוטל על האני באמצעות אידיאל האני או העל – אני, שאופיו מתעצב מתוך מוצאו בתסביך אדיפוס . כדי לדון בטענה זו ולחקור אם מקורו של הציווי הקטגורי אכן זהה למקורות הטאבו והצווים הדתיים, שמקורם בין השאר בלא – מודע, אציג בחלקו השני של הספר את הדיון של קאנט ושל פרויד במושג האני . כבסיס להשוואה בין הטענות התיאוריות של קאנט ושל פרויד על המניעים לפעולה ועל המקור המצוי של החוק המוסרי, אציג תחילה את האופן שבו הם תופסים את הנפש
|
|