פרשת במדבר

עמוד:5

כתב יד | דפוס ראשון 5 פי רוש שד "ל לת ו ר ה במדברא ( מב ) בני נפתלי וגו' : חדוש הגאון הפולני המובא בתוצאות חיים לא ייתכן, כי לא היה אפשר שד"ל שלא ימנו גם בני נפתלי בעבור המתים בין מנין למנין, ומי יאמין שלא מת מכל העם אחד, מלבד כי לדעתנו במנין הראשון נמנו הלויים ולא הבכורות, ובמנין שני בהפך, ומה שהסכים החשבון מקרה הוא . ( מו ) ויהיו כל הפקֻדים שש מאות אלף וגו' : הסך הזה מסכים בצמצום עם הסך היוצא מכסף פקודי העדה בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן ( שמות ל"ח כ"ו ועיין שם בנתה"ש שהאריך ) . והנה א"א לומר שב' המנינים מנין אחד הם, כי כאן לא נמנו הלויים, ושם אין שום טעם לומר שלא נמנו, כי עדיין לא נבחרו ולא נבדלו ולא נזכרו הלויים כלל בכל התורה . ועוד כי המנין הזה הוא למשפחותם לבית אבותם, לדעת מזה כמה בכל שבט, לעשות הדגלים ושם לא היה הדבר כן, רק נתן איש איש בקע כסף ונמנו השקלים בלא השקפה לפרטי כל שבט ושבט, כי זה היה המבוקש במנין השני הזה . אם כן ששני מנינים הם, ובראשון נמנה שבט לוי ובשני לא נמנה, איך הסכימו שני הסכים האלה זה עם זה ? אומר אני כי כשם שלא נמנו הלויים במנין השני הזה, מפני שנבחרו לשירות המשכן תחת כל בכור בבני ישראל, כן במנין הראשון לא נמנו הבכורות, כי עדיין היו ניגשים אל ה' לשרת בקודש . והנה מספר הבכורות היה קרוב למספר הלויים ויותר עליהם מעט,ככתוב להלן בפרשה רע"ג ( למטה, ג' מ"ו ) . ובכן איננו רחוק שקרה מקרה שיצאו אלה כנגד אלה, והיתרים בבכורות היו כנגד המתים בין מנין למנין ונשאר המנין כשהיה שהמתים בין מנין למנין היו ג"כ רע"ג, והנה נשאר המנין השני שווה לראשון, כי המנין לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים פְְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר אֶחָ֧ד שָׁנָה֙וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא : מא בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י תּֽוֹלְדֹתָ֥ם וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת : מב לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים פְְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֑י שָׁנָה֙וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא : מג אֵ֣לֶּה הַפְּקֻדִ֡ים שְׁלֹשָׁ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת : מד אֲשֶׁר֩פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙וּנְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אִ֑ישׁ וַיִּֽהְי֛וּ כָּל-פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי- אִישׁ-אֶחָ֥ד לְבֵית-אֲבֹתָ֖יו הָיֽוּ : מה יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙וָמַ֔עְלָה כָּל-יֹצֵ֥א וַיִּֽהְיוּ֙כָּל-הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל : מו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא