|
|
עמוד:11
11 עושים את המוות את פעילי שלושת הארגונים אני מגדיר כ"יזמי מוות חלופי" - שחקנים חברתיים המבקשים להפיץ תפיסות לא מקובלות ולקדם הסדרים לא מקובלים בנוגע למוות . בכל אחד מהארגונים יש גרעין, לא בהכרח קבוע, של פעילים שיוזמים ומבצעים את עיקר הפעילות . לצִדם יש כמה מאות עד כמה אלפי חברים שמשלמים דמי חבר ; מגיעים למפגשי הארגון ; משתתפים או השתתפו בקבוצות התמיכה שמארגן 'בשביל החיים' לבני משפחה שיקיריהם התאבדו, מילאו את טופס ה"צוואה בחיים" שמפיץ 'ליל"ך' ובו פירטו את ההנחיות לאופן הטיפול שהם מעוניינים או אינם מעוניינים לקבל בסוף חייהם, וקברו את יקיריהם או נקברו בעצמם בבתי הקברות שמפעיל 'מנוחה נכונה', בטקסי לוויה שעוצבו בהתאם לרצונם . הניתוח האינטגרטיבי של הארגונים העומד במרכז מחקר זה מתבסס על ההנחה שלצד הבדלים בתחומי הפעילות, במטרות הארגוניות, במספר החברים והתומכים ובאופני ההתנהלות, יש קווי דמיון בבסיס פעילותם . הגופים שאני חוקר מבקשים להעשיר את הדיון הציבורי בסוגיות שאינן מקבלות התייחסות חברתית וממסדית . בשאיפה זו יש קריאת תיגר על ההבחנה בין מוות בהקשר הלאומי, שנוכחותו בספרה הציבורית בישראל רבה, ובין המוות הפרטי, "הבנאלי", שלכאורה אין בו עניין לציבור ( : 1994 Walter 189 ) , או אף ה"מגונה" במקרה של התאבדות . זאת ועוד, פעילי הארגונים מבקשים להפיץ רעיונות ואופני התנהגות חדשניים ושנויים במחלוקת תוך כדי אתגור תפיסות רווחות ומאבק בגורמי מקצוע מוסמכים לעסוק במוות . 'בשביל החיים' שואף לשנות את היחס החברתי המגנה והמדיר שהוא מנת חלקם של אנשים שנטלו את חייהם ושל בני משפחותיהם, ופועל להעלאת העיסוק בהתאבדויות לסדר היום החברתי, מתוך ערעור העמדה שלפיה מוטב להימנע מלדון בנושא מחשש שהדבר יעודד התאבדויות נוספות . 'ליל"ך' מקדם פרוצדורות אותנזיה, העלולות להיתפס כעידוד התאבדות, וכן נאבק במדיקליזציה של המוות ומאתגר את
|
|