|
|
עמוד:10
10 זהר גזית חברתית, וככזה מונצח בפומבי, נדון בתקשורת ובמערכת החינוך, ושארי המתים מקבלים אף הם תגמולים סמליים - יוקרה והערכה חברתיות - ותגמולים חומריים על פי חוק . העיסוק הנרחב במוות בהקשר הלאומי בא על חשבון התייחסות חברתית, ממסדית ואף מחקרית לסיבות מוות אחרות ודוחק אותן לשוליים . מוקד נוסף של מערכת המוות ההגמוני נוגע לסוף החיים . בדומה לחברות מערביות – מודרניות אחרות, החברה הישראלית עיצבה "מוות טוב רפואי", הכולל הסדרים ברורים בנוגע לניהול של סיום החיים במוסדות רפואיים, ובפיקוח הדוק של גורמי רפואה שעל פיהם יישק דבר באשר לאופן הטיפול באדם הנוטה למות . מוקד שלישי נוגע לאופן הטיפול בגופה . הניהול המקובל בישראל הוא זה שמבצעים גורמי דת אורתודוקסיים - חברות קדישא הן בעלות מונופול בנושא ומופקדות על הרוב המכריע של בתי הקברות ליהודים ועל עריכת טקסי קבורה על פי הנוסח האורתודוקסי . על רקע מערכת המוות ההגמוני בישראל, מחקר זה בוחן פעילות של שלושה ארגונים חברתיים הכלולים בקטגוריה שאני ממשיג כ"ארגוני מוות חלופי" - גופים חברתיים שהמוות הוא הציר המארגן של פעילותם, המאתגרים תפיסות והסדרים הגמוניים ומקדמים חלופות להם : • 'בשביל החיים' ( הוקם ב – 2000 ) פועל להשגת תמיכה ממסדית וחברתית במשפחות שיקיריהן התאבדו . כמו כן, הארגון מקדם פעילות נרחבת בנושא מניעת התאבדות . • 'ליל"ך - לחיות ולמות בכבוד' ( הוקם ב – 1987 ) פועל לקידום פרוצדורות של אי – הארכת חיים של חולים סופניים שזהו רצונם . • 'מנוחה נכונה' ( הוקם ב – 1986 ) שם לעצמו למטרה לאפשר לכל אדם בישראל להיקבר באופן התואם את השקפת עולמו, בסבסוד המדינה .
|
|