|
|
עמוד:14
14 אילת שמיר אין אמן יוצר בחלל ריק , אף אם אינו מודע לכך ואינו מודה בכך , ונעסוק כאן לא מעט בהשפעות – הגומלין שבין המציאות ובין המִבדה האמנותי , ובייחוד בינה לבין רומן . דפוסים חברתיים ותרבותיים מתגבשים במרחב מסוים ובזמן מסוים , וניתָן להם ביטוי גלוי או סמוי גם ביצירות שהם מצמיחים . זירתו של ספר זה היא בעיקר מרחב – הביניים הקונפליקטואלי והאמביוולנטי שהתהווה בסכסוך הישראלי – פלסטיני . ייבחן כאן האופן שבו בחרו שלושה סופרים ישראלים לעסוק בנקודות המגע שבין מזרחיות למערביות , בין ערביות ליהודיות , ובין הפלסטיניות לישראליות . אצל השלושה עולות התלבטויות קשות בנוגע לתרבות האוריינט שממנה צמחו ) לשלושתם יסודות 5 ובנוגע לתרבות האוקסידנט שאליה הם קשוריםמזרחיים בזהותם ( במערכת סבוכה של זיקות . השניות הזאת מבדילה את סופרי נרטיב הכלאיים מהסופרים האחרים הכותבים בתוך " עלילת – העל " ) בלשונו של שקד ( , וקולותיהם מתייחדים מתוך הקורפוס הכללי של הספרות הישראלית החדשה . אין הם רואים את האינטראקציה הבין – תרבותית כחוויה אקזוטית חד – פעמית , אלא כתהליך טבעי מתמשך , שפועלים בו כוחות משיכה ומיזוג לצד רתיעה ודחייה . שלושת הספרים הנסקרים כאן , שבמישור הגלוי תומכים בשילוב ובמיזוג התרבותי , מעלים את התמטיקה הערבית והמזרחית כחלופה לנרטיב הציוני – הגמוני ואת הערבים כמושא ארוטי ומעורר אשמה וחרדה גם יחד , וברובד חבוי מפעפעת ההכרה בדיאלקטיקה הזאת . אין זה מפגש בין שווים אלא בין רוב למיעוט , מפגש שבמהלכו עולה לצד הרתיעה גם כמיהה בלתי – אפשרית אל הצד האחר . כל אחד משלושת היוצרים מציג את יחסי היהודים והערבים מנקודת – ראותו , ואופני הייצוג שניתנים לה בטקסט משקפים לא פעם אמירה אידיאולוגית – פוליטית . הכלאיים שביצירות מתהווים ממגע משולש — אישי , תרבותי ולשוני — וביצירות עולות חוויות של הגירה , אובדן , אבל , שונוּת ,
|
|