|
|
עמוד:8
8 פינחס לוזון הכותב . ידוע כי כתביו של רבי נחמן , שנכתבו בכתב ידו ממש , הם מעטים . רוב החומר הכתוב שנותר ממשנתו נכתב בידי תלמידו רבי נתן . עיון בספרות ברסלב מעלה כי רבי נתן מעיד פעמים רבות שאת הכתוב בספרים המיוחסים לו , הוא כתב באופן ישיר כפי ששמע מפי רבו , רבי נחמן . לפיכך הנחת העבודה הבסיסית היא כי רוח הדברים המובאים בספרי ההגות המרכזיים המיוחסים לרבי נתן , כמו גם תוכנם , נכתבו על ידי רבי נתן במידה התואמת ביותר את האמור במקור מפי רבי נחמן עצמו . זאת , כאמור , בהתאם לעדויות של רבי נתן הפזורות לרוב בספרים . הסוגיה המתודולוגית השנייה נוגעת לזהותו ההגותית של רבי נחמן . ביחס לזהותו האישית – היסטורית ידוע כי רבי נחמן היה רבי חסידי , אחד מהלולאות בשלשלת הקבלה החסידית . המסורת החסידית וההיסטורית מלמדת אותנו כי הוא היה נינו של הבעל שם טוב מצד נכדתו פייגא . לפיכך השאלה הנשאלת בהקשר זה היא מהי זהותו ההגותית של רבי נחמן : האם בהגותו הוא מייצג את זהותו האישית – היסטורית – רבנית – חסידית , או שמא הוא פורץ את גבולות הזהות הזאת ופונה אל עבר אפיקי הגות אחרים ? מעיון במטרת המחקר האמורה ניתן להבחין כי המחקר הנוכחי עוסק באופן ישיר בבירור סוגיה זו ובמתן מענה על שאלת הזהות ההגותית . עם זאת יש להבחין כי לשאלת הזהות ההגותית ישנם שני פנים : האחד נוגע למרחב המתודולוגי שממנו יוצא רבי נחמן ושעליו הוא משתית את פעילותו ההגותית ; הפן האחר נוגע למשמעות התוכנית של דבריו . בפן המתודולוגי יש להתייחס אל העובדה ההיסטורית לפיה גם בזהותו ההגותית היסודית לא היה רבי נחמן משכיל , אלא רבי חסידי כפי שמעידים תלמידיו ועדויות שונות וכפי שמובא בספרי ההגות שכתב רבי נתן ובפרט בספר שבחי הר " ן . במובן הזה , אל דבריו של רבי נחמן יש להתייחס ככאלה שנכתבו בהקשר מתודולוגי – חסידי – רבני . הפן המתודולוגי משליך ישירות על הפן התכני לפיו קריאת דבריו של רבי נחמן צריכה להיעשות בהקשר המתודולוגי
|
|