|
|
עמוד:4
מלחינים מובילים בישראל החלו לחפש וללמוד את המקורות עצמם בבתי הכנסת ובאירועים פארה-ליטורגיים . אני רואה את עצמי כשייך למגמה זו בכל רמ"ח איבריי ושס"ה גידיי . יצירתי הראשונה הייתה קנטטה למקהלה ולתזמורת קמרית, המבוססת על לחני תיקון חצות של יהודי מרוקו . השנייה הייתה רביעייה לכלי קשת המבוססת על פיוט לברית מילה של יהודי לוב . להערכתי מגמה זו היא בעלת משמעות מרכזית בכל דרכי כיוצר . הפיוט המסורתי במובן הרחב ביותר שימש לי השראה לאורך כל דרכי המוסיקלית גם ביצירות שלא חיפשתי בהן את המקור היהודי דווקא . לדעתי מלחין איננו מסוגל להגדיר את מידת ההשפעה של מקורות שונים על יצירתו, ורק ההיסטוריה עשויה לגלות זאת ; אולם הוא מסוגל בהחלט להצהיר מהם הגורמים המעוררים אצלו את היצירה . בסעיף זה אני יכול להצהיר ללא היסוס, שעולם הפיוט והמורשת היהודית הוא טריגר חזק מאוד בכל דרכי האמנותית" ( נדפס בתוך דב שוורץ, כינור נשמתי : המוסיקה בהגות היהודית, רמת גן תשע"ג, עמ' 353 - 354 ) . עד כמה היה אביצור דמות חשובה בעיני מוסיקאים וחוקרים יוכל הקורא ללמוד מספרם של עטרה איזקסון וכותב שורות אלה, "מוסיקה, ישראליות, יהדות ואנחנו" ( ירושלים תשפ"א ) . כפי שציינתי לעיל, אביצור היה איש הציונות הדתית . הוא למד בחינוכו היסודי והעל-יסודי במוסדות התנועה ( מקוה ישראל, המדור הדתי ) , היה חבר בבני עקיבא, ולמעשה היה אולי המלחין היחיד של מוסיקה אמנותית שצמח בציונות הדתית ולא הגיע אליה מבחוץ כחוזר בתשובה . אביצור אף הקים את המגמה למוסיקה הראשונה בחמ"ד, בתיכון הימלפרב בירושלים . על כן הוא תופעה ציונית דתית מובהקת, וראוי להקדיש לו גיליון זה של "הציונות הדתית" . שני מאמרים בגיליון עוסקים באמנות בכלל ובמוסיקה בפרט בציונות הדתית . שאר המאמרים עוסקים בסוגיות שונות הקשורות לתולדות התנועה . דב שוורץ איתן אביצור, 1941 - 2018
|
|