|
|
עמוד:8
8 נעמי לירן פריש מוקד התעניינותנו כאן בפחדים, במאוויים ובמה שאיננו רוצים לומר במפורש כיחידים וכקבוצה, שתועלו באמצעות צמחים מקודשים לריטואל, לסמל ולמנהג במסורת היהודית . כלומר, הנחת היסוד היא שתוצרים תרבותיים אלו, הנחווים במסגרת ציבורית – דתית – לאומית, נחוצים לאדם בראש ובראשונה כדי להתמודד עם פחדי הקיום שלו וכאמצעי סימבולי לקידום מאווייו . מידת כוחם, עקיבותם ויעילותם תתברר באמצעות תצפית היסטורית רחבת זמן . כבר אומר, זיקתה הטבעית של הלשון האילמת המבוססת על מיני הצמחים של פסטיבל השנה החדשה העונתי - לפני שהוצבו בהם פרשנויות, חוקים וערכים - הייתה הדרישה הדחופה להגנה, לשפע ולפריון . כמו בתרבויות המזרח הקרוב הקדום, גם בישראל הם שימשו חפצי פולחן במצבים הגבוליים שבין שנה ישנה לשנה חדשה, בין עונה שחונה לעונה גשומה, בין המוות לחיים . דרכם ביקשה הקהילה בכוחות משותפים לזרז את התערבות האל להיאבק בכוחות המוות המאיימים על קיומה ולהשיב חיים לקראת השנה החדשה . זה הבסיס להתפתחות התפיסות, המשמעויות, המאוויים וההוקרות שנקשרו אחר כך לצמחים אלו במסורת היהודית . אבקש לטעון שהבקשה הדחופה לעזרתו של האל לגירוש הכוחות המאיימים על חיי הקהילה והריטואל העונתי שנקשר בה התפתחו בבית המקדש בחג סוכות לטקס ניצחון פולחני שבו ה' נקרא להנחיל מפלה לאויבי ישראל, המאיימים להתקיף מכל עבר . הטקס כלל מיני צמחים מקודשים שייחסו להם כוחות מאגיים . זו חוליה קדומה לביטויים ספרותיים וחזותיים שמאוחר יותר קשרו את ארבעת מיני הצמחים של סוכות עם רעיונות של ניצחון וישועה . על יסוד תפיסה זו של מיני הצמחים של סוכות במשמעות של ניצחון החיים על המוות, אבחן את סמלי אתרוג ולולב באמנות הקבורה של המאות ה – 3 וה – 4 לספירה, בעיקר בקברים ברומא וכן בכל רחבי הים התיכון . בתקופה היוונית – רומית, בקרב פגאנים, יהודים ונוצרים רווחה התפיסה שסמלי הקבורה הם אמצעים
|
|