|
|
עמוד:10
10 אבי רוזן בחינה חוזרת של היצירה האמנותית, המתבצעת בזמן שונה ובמקום שונה, היא למעשה ניסיון לשחזר את אותה תחושה של רגע הדחיסה ה"חמקמק" שעבר ואיננו עוד . על כן היא קשה לביצוע וספקולטיבית, מכיוון שהתנאים אינם זהים לאלה ששררו ברגעי היווצרות היצירה . כדי לחזור ולשחזר רגעי איחוד או דחיסה חדשים נוקט האמן טקטיקות שונות כגון ייצור סדרות רציפות של יצירות, שבהן הוא מנסה להחיל את רגע הדחיסה על רצף של מרחבים וזמנים נוספים . תהליך היצירה הוא משוב הסוגר מעגל בין האמן למודל באמצעות האובייקט האמנותי . ליצירה האמנותית משמשים אמצעים פיזיים לצד אמצעים טכנולוגיים, מדעיים ופילוסופיים של התקופה שבה נוצרה . התהליך מתעורר אצל האמן כתוצאה ממצב מנטלי הממקם אותו במרכז תהליך היצירה מתוך מבט כלפי חוץ או כלפי פנים . מטרת הפעולה היא איחוד עם המרחב והזמן הסובבים אותו או דחיסה שלהם לתוך תודעתו . הפעולה מתאפשרת באמצעות האובייקט האמנותי שהופך ל"משוב" דו – כיווני המשמש מצד אחד ל"נגיעה" במודל ומצד שני ל"קליטה" של מהות המודל בתוך תודעת האמן . כאמור, אובייקט אמנותי מתעד את הרגע - רגעים או "משך" של היצירה או דחיסתה, ומאפשר חוויית "משך" מאוחרת גם במרחב וזמן אוקלידיים לא רציפים של צופים אחרים . אני גורס שדחיסה זו של מרחב וזמן באמנות הסייברספייס היא מצב קיומי המאפשר איחוד מתמיד בין האמן למושא יצירתו . הסייברספייס, בהיותו מרחב קריטי דחוס, מקיים אקט יצירתי רציף ומתמשך שניתן להגדירו "אמנות טהורה" . מאפייני הדחיסה של מרחב וזמן בסייברספייס החלו להופיע למעשה כבר בתחילת המאה ה – 19 . המהפכה התעשייתית כללה תיעוש נרחב באמצעות מנוע הקיטור, החשמל, הטלגרף, המיכון, הטכנולוגיות האלקטרומגנטיות, הדפוס והצילום - חידושים שהאיצו את המבט ואת התנועה האנושית והביאו להפצת מידע, לניוד סחורות
|
|