|
|
עמוד:8
8 אבי רוזן 5 כל האירועים מתרחשים לפנינו כאן זה מכבר, ללא כל מאמץ . ועכשיו על המסך, בקליק בודד על העכבר . תחושות הדחיסה הן סובייקטיביות אצל האמן ואצל צרכן האמנות, ומתבססות על רשת של הקשרים ותובנות מתחומי החיים השונים, לכן הגדרתה של הדחיסה אינה חד – משמעית . האצת המבט והתודעה, הן של האמן והן של צרכן האמנות, יחד עם האובייקט האמנותי, שינו את הסצנה האמנותית בתחומים שונים : החל מציור, פיסול, ספרות, מוזיקה, צילום וקולנוע, ועד לטלוויזיה ולווידיאו . בסוף המאה ה – 20 הגיעה תחושת הדחיסה לממדים קריטיים . כיום, פעולה ותגובה מתרחשות כמעט בעת ובעונה אחת . נקודת המוצא של הספר הנוכחי טוענת להמשכיות של תחושה זו של דחיסת מרחב וזמן לאורך ההיסטוריה של האמנות המודרנית, תוך בדיקת מאפייניה וביטוייה באמנות הסייברספייס . ההנחה היא שהדחיסה במאה ה – ,21 כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות, מדעיות וחשיבתיות – פילוסופיות, הולכת ומתעצמת עד למצב שבו קיימת דחיסה הבולעת את המרחב והזמן הממשיים לתוך סייברספייס ; דחיסה שבאה לידי ביטוי גם באמנות, ובעיקר באמנות הסייברספייס . אני מבקש לטעון, למעשה, שהמוטיב של "דחיסת מרחב וזמן" מהווה מרכיב חשוב וחלק אינהרנטי באמנות המודרנית, ומרכיב מרכזי במיוחד באמנות הסייברספייס . מאפיינים שונים המתארים דחיסת מרחב וזמן קיימים ביצירות אמנות לאורך ההיסטוריה - חלקם הוכנסו באופן מודע, ואילו במקרים אחרים האמן פעל בצורה לא מודעת . המחקר קורא את האיקונוגרפיה והאיקונולוגיה של היצירות מתוך מגמה להצביע בבירור על קיומה של זיקה לתופעת הדחיסה, מבעד לרעיון הדחיסה של המרחב והזמן . באופן הזה מקבל הרעיון המתגלה באמנות הסייברספייס עיגון באמנות המודרנית מראשיתה . משוב היצירה באמנות בת – זמננו, יחד עם האצת המבט והתודעה, יצרו קריסה של פרדיגמות מקובלות מצד אחד - דוגמת גיאומטריה
|
|