|
|
עמוד:15
יד בגין הגדיר את המלחמה 'מלחמת בררה' ( תעודה 181 ) והסביר, על יסוד לקחי מלחמת העולם השנייה, שבמצבים מסוימים לא רק מלחמה בלית בררה תהיה מלחמה צודקת : 'אומה חופשית, ריבונית, השונאת מלחמות, האוהבת את השלום, הדואגת לביטחון, חייבת ליצור תנאים שבהם מלחמה, אם יש בה צורך, לא תהיה באין בררה'� ככל שהתארכה המלחמה הורחבו היעדים וגדל מספר הנפגעים� בגין קיבל בכאב רב כל ידיעה על אחד מנפגעי צה"ל, ובדיון בכנסת ב- 29 ביוני אמר בהתרגשות רבה : 'גם היום שילמנו מחיר� אויה לי� אינני צריך להוסיף דבר� ואיננו מסוגלים לנחם את המשפחות ששכלו את יקיריהן� רק המקום יכול לנחם אותן — ואותי'� היחסים הטובים עם ממשל רייגן התערערו, ובממשלה נמתחה ביקורת גוברת והולכת על שר הביטחון שרון� ב- 12 באוגוסט, אחרי שיחה קשה של בגין עם רייגן, הוציאה הממשלה מידי שרון את הסמכות להפעיל את חיל האוויר ואת שינוי המצב בגזרת ביירות, גזרת הלחימה של אותו זמן, והעבירה אותן לידי בגין� אולם ראש הממשלה נמנע מהדחת שר הביטחון ואף המשיך להעניק לו גיבוי ציבורי, אם כי בדיוני הממשלה נזף בו כמה פעמים� מול בית ראש הממשלה הוצבו משמרות מחאה של נושאי שלטים ועליהם מספר החללים� המספרים עודכנו לפי מספר הנופלים, לפעמים כמה פעמים ביום� שר הפנים ביקש את אישורו של בגין להרחיקם, אך בגין סירב ורק ביקש שלא ירעישו בלילה ולא יפריעו את מנוחת רעייתו עליזה, שכבר הייתה חולה� באוגוסט נבחר בשיר ג'ומייל, בן טיפוחיו של הממסד הביטחוני הישראלי, לנשיא לבנון� בסוף החודש הוא נועד עם בגין ובשיחה זו נודע לראש הממשלה שאין בדעת ג'ומייל למהר לכרות הסכם שלום עם ישראל בשל חששו מנקמת הסורים� הנקמה הגיעה גם בלי חוזה שלום� ב- 14 בספטמבר, בעוד בשיר חוגג עם אנשיו במטה שלהם, החריב מטען חומר נפץ את הבניין והנשיא הנבחר היה בהרוגים� ישראל תפסה נקודות מעבר בין ביירות המזרחית ( בשליטת הנוצרים ) ובין ביירות המערבית ( בשליטת המוסלמים ) , ולמעשה השתלטה על רוב חלקי העיר� באישור שר הביטחון, שקיבל בדיעבד את אישור הממשלה, התיר צה"ל את כניסת הפלנגות של משפחת ג'ומייל למחנות הפליטים סברה ושתילה� הפלנגות, חדורי נקמה, רצחו מאות אזרחים, בהם נשים וילדים� בארץ קמה מחאה ציבורית שלא הייתה כמוה ובעולם האשימו את ישראל באחריות לטבח אף שלא היא ביצעה אותו� תחת לחץ ההפגנות, בהתערבות נשיא המדינה יצחק נבון ובשל עמדותיהם של כמה שרים, הסכים בגין להקים ועדה ממלכתית לחקירת הטבח� הוועדה, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כַּהַן, המליצה להדיח את שר הביטחון ואת ראש אגף המודיעין ולהעניש קצינים נוספים והעירה הערות ביקורת לראש הממשלה ולשר החוץ� נאמן לעקרונותיו המשפטיים דרש בגין בממשלה לקיים את המלצות הוועדה ( תעודה 185 ) � בסתיו, לפני סיום עבודתה של ועדת החקירה, ביקר בגין בארצות הברית, במסע הסברה נגד תכנית רייגן לחלוקת ארץ-ישראל� בהיותו בלוס אנג'לס קיבל את הבשורה המרה על פטירת רעייתו ושב מיד ארצה� הוא התאבל עליה עד יום מותו ולא סלח לעצמו על שלא היה לצדה ברגעיה האחרונים� בחודשים האחרונים לכהונתו היה בגין שרוי במצב רוח קודר וביכה את חללי צה"ל, אך המשיך לטפל בעניינים שדרשו את הכרעתו, ובתוכם המשא ומתן על חוזה שלום עם לבנון, המגעים שניהל שר האוצר יורם ארידור עם ארצות הברית על תכנית הדולריזציה, שנועדה לחלץ את המשק מהמשבר ומהאינפלציה, ושביתת הרופאים� ב- 17 במאי 1983 נחתם הסכם בין ישראל ללבנון� בגין בא אל נשיא המדינה חיים הרצוג, מסר לו עותק של המסמך ואמר בצער : 'המסמך הזה אינו שווה את הנייר שעליו נכתב'� ואכן, לבנון לא אישררה את ההסכם עם ישראל ומיהרה להתנער ממנו� בסוף יולי היה בגין אמור לצאת לוושינגטון, להיוועד עם הנשיא רייגן ועם מנהיגי הקונגרס� אולם ימים אחדים לפני כן טלפן אל הנשיא וביקש לדחות את הביקור בגלל 'סיבות אישיות'� ב- 21 ביולי 1983 השיב להצעה לסדר היום שהעלתה האופוזיציה בכנסת וסיים את דבריו בתפילה : 'אני מקווה שהבעיות העומדות על הפרק תמצאנה את פתרונן החיובי, כפי שהיה בימים עברו, ושאנחנו נבנה את מדינת היהודים ונבטיח את השלום ואת הביטחון כפי שאנו מאמינים� יהי רצון שכך יהיה'� אלה היו דבריו האחרונים מעל דוכן הנואמים בכנסת� קורטוב הנחמה שהיה בדבריו קשור ככל הנראה לתקווה שתלה בתכנית הדולריזציה� לנוכח חולשתו נעשו היחסים בממשלה מתוחים� הוא מיעט להתערב בוויכוחים בין השרים והלך והסתגר בתוך עצמו�
|
|