|
|
עמוד:11
י בפני הטרדות אנטישמיות, סירב לכתוב בחינות בשבת ולהביא טרפה אל פיו� העמידה על משמר הכבוד הלאומי והרכיב הדתי של הזהות הלאומית אפיינו את התנהגותו מאז ועד אחרית ימיו� בגין קיבל בלא סייג את עמדת ז'בוטינסקי בדבר ההכרח ביציאת היהודים מאירופה ( 'תכנית האווקואציה' ) ובדבר זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל משני עברי הירדן — 'שלמות המולדת' במינוח שהעדיף הוא — על יסוד שילוב של הזכות ההיסטורית עם המסורת הדתית שיסודה בתנ"ך ועם שיקולים של אסטרטגיה לאומית� בזכות על ארץ-ישראל 'בשלמותה ההיסטורית' ראה עיקרון מקודש, ערך שאין להמירו בערכים אחרים, וכשהקים את תנועת החרות הציבו בראש עקרונות התנועה� לצד שלמות המולדת הציב את השאיפה לקיבוץ גלויות, שנבעה מעצם גישתו הציונית, ובהיותו ראש הממשלה הסיק ממנה מסקנות מדיניות אופרטיביות במערכה למען יהודי ברית המועצות וארצות ערב ובהעלאת יהודי אתיופיה� צמיחתו של בגין בתנועת בית"ר הייתה מהירה, ואחרי הפולמוס עם ז'בוטינסקי, המובא בכרך זה, מינה אותו ראש בית"ר לנציב בית"ר בפולין ובא במיוחד מפריז להשתתף בטקס נישואיהם של מנחם ועליזה לבית ארנולד� כעבור שלושה חודשים פרצה מלחמת העולם השנייה� מנחם ועליזה עברו עם קבוצת פעילים רוויזיוניסטים מוורשה לווילנה, שם חידש בגין את עבודת נציבות בית"ר ואת הוצאת כתב העת 'המדינה'� זמן קצר אחרי השתלטות ברית המועצות על ליטא נאסר בגין בשל פעילותו הציונית ונידון לשמונה שנות מאסר בירכתי סיביר� בהיותו נתין פולני הוא שוחרר בקיץ 1941 בהתאם להסכם סטאלין - שיקורסקי, שנחתם אחרי התקפת גרמניה הנאצית על ברית המועצות� לצד כתבי ז'בוטינסקי שבהם הגה בגין, יש לראות בניסיון הקשה שעמד בו בחקירתו ובמאסרו את הרקע הביוגרפי להדגשת רעיון חירות האדם באידאולוגיה ובפוליטיקה שלו בהמשך דרכו� מהניסיון הסובייטי גם הסיק את הצורך בהפרדה בין השליט ובין המפרנס, הפרדה שנראתה בעיניו תנאי למימוש חירות האדם במסגרת המדינה� גישתו העקרונית הייתה, כפי שציטט מדבריו של תומאס ג'פרסון, שיש לאדם זכויות טבעיות, הקודמות לצורת החיים המדינית : הזכות לחיים, לחירות ולבקשת אושר� כדי להגן על זכויות האדם תמך בביקורת שיפוטית על המִנהל הציבורי וגם על חוקים המתקבלים בכנסת והגדיר זאת 'עליונות המשפט'� כבר בתקופת המחתרת הגה בשלטון החוק במדינה היהודית שתקום, ובנאומו למחרת הכרזת העצמאות אמר : 'ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, שליט גם על שליטיה'� לא רק בצדק משפטי עסק אלא גם בצדק חברתי� לצד חירות האדם הציב את החתירה לצדק חברתי כאנטיתזה לסוציאליזם, וראה בהתקרבות הקצוות החברתיים בד בבד עם העלאת רמת החיים את התגלמות הצדק בחיי החברה� עם שחרורו מהכלא הסובייטי התגייס לצבא פולין בפיקודו של הגנרל אנדרס, ועם כוחותיו הגיע לארץ- ישראל� עליזה הגיעה לפני כן� בבואו יצר קשר עם בית"ר ועם האצ"ל� הוא פרסם מאמרים בכתב העת של בית"ר 'למדריך', שעליהם חתם בשם העט מ� בן-זאב, ובהם טען שרק מרד בשלטון הבריטי בארץ-ישראל יביא לפתיחת שערי הארץ לעלייה, ופתיחת השערים היא תנאי הכרחי להצלת יהודים מהתופת הנאצית� יעקב מרידור, מפקד האצ"ל, ביקש למנות את בגין תחתיו, אך הוא היה נאמן לעקרון החוקיות ולהצהרת האמונים שלו כחייל וסירב לערוק משורות צבא פולין� רק כשהוסדר שחרורו מהצבא ירד למחתרת וקיבל את הפיקוד, ומיד החל בהכנות למרד בממשל המנדט� בשלהי 1943 ובראשית 1944 סבר שעדיין אפשר להציל את יהודי הונגריה, את יהודי בולגריה ואת שארית הפלֵטה של יהודי רומניה, ולכן ראה במרד מלחמה 'לא רק למען חירותו של עמנו, אלא גם למען עצם קיומו'� מכאן הקריאה בהכרזת המרד : 'נילחם, כל יהודי במולדת ילחם [ ����� ] אין נסיגה� חירות — או מוות' ( תעודה 7 ) � יסוד ההבחנה הדיכוטומית 'חירות או מוות' הוא בהערכת המצב : הצלת היהודים מותנית בעלייה לארץ ובהקמת ממשלה עברית שתדאג לפתיחת השערים� לפיכך מטרת המרד הייתה הקמת ממשלה עברית במקום ממשלת המנדט� 'אין אנו נלחמים לשלטון, אלא לשלטון עברי', כתב, 'ולא אכפת לנו מי יעמוד בראש הממשלה העברית שתגשים את שיבת ציון [ ����� ] לא נתנגד שגם מר בן-גוריון ירכיב את הממשלה, ובלבד שהיא תקום, תשחרר את המולדת ותציל את העם'� האסטרטגיה של המרד הייתה ערעור השלטון הבריטי באמצעות פגיעה בתשתיות השלטוניות — המשטרה ובמיוחד הבולשת, משרדי ממשלה ויותר מכול משרד העלייה, ששקד על מניעתה ועל גירוש מעפילים, ואחרי תום המלחמה באירופה גם יעדי הצבא הבריטי שחנה בארץ� כמה מבצעים שעשה הארגון, ובהם ההתקפה על שדה
|
|