|
|
עמוד:12
12 הולדת אב שנתפס, גם היום, כעולמן הבלעדי של הנשים : היריון, לידה, הורות . קריאה זו לפעולה, שעלתה באופן ספונטני והולידה בהמשך את הספר הזה, היתה המחשה מושלמת לנושא המפגש . היא הבהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי המפגש הזה, בפני עצמו, היה אירוע מכונן . * * * פעמים רבות מספור נשאלתי על ידי גברים ( רק גברים ) מתי אכתוב את הספרים על האבות והסבים, ותמיד היתה לי תשובה מן המוכן, שאותה אמרתי בחיוך וכלאחר יד : "על זה מישהו אחר יכתוב . אותי מעניינות האמהוֹת . " לאחר אותה סדנה בכפר סבא, ובעת כתיבת הספר הזה, שאלתי את עצמי שוב ושוב : למה הדרתי ממחשבותי חצי מהאוכלוסייה כל כך הרבה שנים ? למה חוויותיהם של אבי, של בעלי, של סבי, של אחי, של דודַי, של חברַי ובעתיד של בני לא הצליחו לעניין אותי מספיק כדי שאטרח פשוט לשאול אותם ? עכשיו, כשסוף – סוף אני כותבת על האבות, אני חשה מידה דומה של התרגשות וסקרנות לזו שחשתי בעת כתיבת ספרי הקודמים, ועליהן נוספת גם תחושה של שליחות . מתוקף עיסוקי כמטפלת זוגית ומשפחתית, מגיעים אלי לקליניקה הורים צעירים במשבר של אחרי לידה . מדובר בתופעה שכיחה . זוגות מביאים איתם לחדר קונפליקטים עזים סביב הטיפול בתינוק ותחזוקת הבית . דפוס השיח חוזר על עצמו : האישה מדברת בפסקנות, היא יודעת מה נכון ומה לא בסוגיות הדומסטיות כגון שינה, האכלה, הלבשה, סידור וארגון הבית, וכיוצא בזה, ואילו האבות מפגינים עמדה פסיבית, מרצה,
|
|