אמר העורך

עמוד:יד

יש בידנו גם כתבי יד של תלמידי שד”ל, וכתב יד אחד, המלא מחיקות ותוספות הוא כנראה כתב ידו של שד”ל עצמו . את עמוד השער של אחד התלמידים, שמואל שלמה אולפר ( שש”א ) אנו מצרפים בסוף המבוא, עם תרגומו מאיטלקית לעברית . עם זאת, מאחר ואת ישעיהו ערך שד”ל עצמו לדפוס, לא מצאנו נכון להשוות בין כתבי היד ( מלאכה מסובכת בפני עצמה ) . וחזרה לחוברות שהכילו את הפירוש ( והתרגום ) : פתרון למימון ההדפסה נפל לידיו של שד”ל בדמות אברהם הכהן מפריז, אשר הסכים לרכוש 100 חוברות מכל קונטרס שייצא לאור, ובכך פתר לשד”ל את הצורך המיידי לממן את ההדפסה . בדרכו המיוחדת, מודה לו שד”ל לא רק בגוף ההקדמה, אלא גם בכתיבת שיר לכבודו בראש הפירוש . בשנת 1868 , כשנה לאחר פרסום החוברת השביעית ( והאחרונה ) , כלומר לאחר סיום הפירוש כולו, אזלו החוברות הראשונות, ולכן ניגשו בניו להדפיס הוצאה שניה, של הפירוש כולו, על 648 העמודים שלו . על בית המדרש לרבנים בפדובה, ועל תולדות חייו של שד”ל, כתבנו במבוא לתורה, ואין צורך לחזור על הדברים . גם את תאור טכס הפתיחה של בית המדרש, בשנת 1829 , הוספנו בנספח בסוף ספר דברים . ובכל אופן, חשבנו שנכון יהיה להוסיף נספח תלמידים, שבו יוכל הקורא והחוקר למצוא בנקל את כל המקומות בהם מופיע כל אחד מהתלמידים, ואיתו נספח ובו כל התאריכים שבפירוש, וכן נספח של פרשנים, שעליו אני מבקש להוסיף : שד”ל מרבה לצטט פרשנים, בני עמנו ובני עמים אחרים, בפירושו לישעיהו . מאחר והוא צפה להתנגדות אפשרית על כך שהוא מסתמך על דבריהם, הוא מסביר בהקדמה שלו : “ועוד דבר לי אליך ידידי הקורא, והוא שלא תתמה בראותך אותי מזכיר כמה פעמים שמות מפרשים אשר לא מבני ישראל המה . דע ידידי כי זה כשמונים שנה צרעת המינות פרחה בחכמי הפרוטיסטאנטי אשר באשכנז, והחלו לכחש באותות ובמופתים ובנבואה ובתורה מן השמים, והם הנקרים ראציונאליסטי, ויש מהם גדולים בחכמת לשון הקודש, וכתבו פירושים על ספרי הקודש, בחכמה ובמזימה, בערמה ובמרמה, וספריהם מלאים כפרים עם נרדים, וכל מיני מגדים, וגם פחים ומצודים, ובגד בוגדים, ושושנים וחוחים, ודברים נכוחים, ומשאות שוא ומדוחים . ובראותי רבים מבני עמנו בארצות הצפון טועים אחריהם ומקבלים דבריהם בלי הבחנה, והדעות הכוזבות החלו להיכנס במחנה העברים, מצאתי עצמי מחוייב להביא אותן במצרף, כדי לפקוח עיני תלמידי, ולהצילם מהיות גם הם נפתים אחריהן . ולפיכך הזכרתי פירושיהם, גם במה שאינו נוגע לענייני האמונה, כדי להראות לתלמידי כי פירושיהם הטובים לקוחים הם רובם מן המפרשים שלנו, ושאמנם כאשר נטו מאחרי חכמי ישראל לא אמרו על הרוב אלא דברים בטלים . ואם לפעמים מצאתי להם ( או לנכרים אחרים גם מהקדמונים שלא היו ראציונאליסטי ) פירוש חדש הצודק מכל צדדיו, לא דחיתיו, אבל קיבלתיו, וכבדתיו בשם בעליו, כי האמת לבדה היא מגמתי, ואמונתנו תהילה לאל איננה מפחדת מן האמת” . כלומר יש לשד”ל שתי הנמקות, שונות מאד זו מזו : מחד - אני נאלץ לצטט פרשנים לא יהודיים, על מנת למנוע את דעותיהן הכוזבות מלהתקבל על דעת תלמידי . ומאידך - לעיתים דעותיהן יד מבוא לישעיהו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא