אמר העורך

עמוד:יב

במלאכת הכנת הפירוש לדפוס וההגהה שלו, הקפדנו מאד על כמה דברים : לא השמטנו דבר . גם אם סברנו שהוא לא רלוונטי . גם אם “עבר זמנו” . קטעים בשפות שונות, שמות של תלמידי חכמים, בני אומתנו ובני אומות אחרות . עם זאת, מיעטנו בהכנסת כוכביות או הערות בתחתית העמוד, על מנת להשאיר בידי הלומד את התחושה שהוא עוסק בתורה, ולא במחקר . השמטנו רק את התרגום לאיטלקית, כפי שכבר שד”ל בעצמו, ובעיקר ישעיהו בנו, הבינו שהוא רלוונטי רק למתי מעט דוברי איטלקית מבין הלומדים . את רוב הציטוטים ( פרט למוכרים והמובנים ) הכנסנו לתוך גרשיים ( גרש מכאן וגרש מכאן ) , וכן השתדלנו לרשום את מראי המקומות של כל הציטוטים הרבים מהתנ”ך . כתיב מלא וחסר - שד”ל ותלמידיו כותבים לעיתים מלא ולעיתים חסר, כמו גם התנ”ך עצמו . בכל מקום בו סברנו שהכתיב החסר יכול להטעות את הקוראים, הוספנו את האותיות הנדרשות, או ניקדנו . כך גם לגבי ראשי תיבות : פתחנו כמעט את כולם, על מנת לאפשר לקורא לרוץ בקריאה . פיסוק - קיימת חוסר אחידות בין ספרים בהם יש פיסוק רב, לבין כאלה שיש בהם מעט מאד פיסוק . בחלקם יש משפטים ארוכים מאד, כפי שנהוג בשפה האיטלקית, ובחלקם ( הבולט ביותר הוא דפוס לעמברג ) יש משפטים קצובים, קצרים, אך בסגנון פיסוק שונה מהמקובל כיום . השתדלנו שהפיסוק יהיה נאמן למקור, אך גם יאפשר לקורא בן זמננו לרוץ על הכתוב . טעמי המקרא : במקומות אחדים מציע שד”ל שינוי בטעמי המקרא . את כולם הכנסנו על פי כתבי היד והדפוס הראשון . ההחלטה שלא הוסיף את פירוש רש”י, או פרשנים אחרים ( רד”ק ? ) , נבעה משתי סיבות : האחת - על ספרי הנ”ך אין פרשן אחד דומיננטי, שבלעדיו לא ניתן לקרוא את שד”ל . והשניה - הנובעת מהראשונה - היא הרצון למנוע הכבדת יתר על הקורא . בחלק מספרי הנ”ך לא סיים שד”ל את פירושו עד סוף הנביא . ( או שלא הגיע לידנו סיום הפירוש ) . הבולט הוא הנביא יחזקאל, שבו הפירוש מסתיים בסוף פרק ל”ב, מתוך מ”ח פרקים . החלטנו למרות הכל להדפיס את יחזקאל עד תומו . תודה לכל העוסקים במלאכה . מן הסתם נפלו אי אילו שגיאות במהלך עבודתנו המשותפת . הן כולן שלי . כפי שכבר אמר משורר התהלים : שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי . ובהמשך : יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה’ צוּרִי וְגֹאֲלִי . י . ב . יב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא