הבשורה על פי הטבע

עמוד:13

הבש ו ר ה ע ל פי ה ט ב ע [ 13 ] לרגע במשך כל שבעים וחמש שנותי איתן ; הם חידדו את חוש הריח שלי במידה כזו שאני מתענג ביותר על הבשׂמים הטבעיים שבאוויר הפתוח, במיוחד באביב — על משבים עדינים של פריחות הבוקיצה והאֶדֶר והערבה, נשימות היערות, כרֵי האחו, החוף . חוש הריח הבריא והמחודד הזה גרם לי לתעב טבק ולהימלט מחדרים סגורים, ולנטוש את צחנת הערים . אני מתאר לעצמי שכל עולם ריחות הבר הטבעיים סגור בפנֵי משתמשי הטבק ושוכני הערים . חושים שמפותחים באוויר הפתוח מוכוונים למה שמצוי באוויר הפתוח ; הם זריזים, מעודנים ודקי הבחנה . כשאני מגיע לעיר, אוזנִי סובלת וגם אפי סובל : השפעת העיר על חושַי קשה וצורמנית ; האוזן הלומה, האף מתקומם, והעין מבולבלת . כשאני חוזר, אני יוצא לטבע כדי להירגע ולהחלים, כדי לכוונן מחדש את חושַי . אני יודע שאנשי הכפר או האיכרים אינם מצטיינים באופן כללי בחושים מעודנים, אבל זהו בעיקר תוצר השפעתה המשתקת והאכזרית של עבודה קשה ומתמשכת . יותר משסובל גופם, נפשם היא שסובלת .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא