|
|
עמוד:14
ג'ורג' קופוויי 14 "הרוח הגדול" — השמש — הוא, כך נאמר, ברא את העולם . מוקדם ככל שזיכרוני מגיע לימדו אותי שלהיות לוחם וצייד טוב זאת מתנה מהרוחות וחלק ניכר מזמני ניסיתי למצוא חן בעיניהם . על ראש ההר, או בעמק, או לאורך הפלג חיפשתי רמז כלשהו שהשאירו עבורי הרוחות ששכנו ברעש של מפל המים . קולו של הרוח הזועם בעננים המתקבצים הפחיד אותי . חרד התבוננתי לראות בחטף את כנפי "הרוח הגדול" שכרך עצמו במרוץ עננים שחורים ולבנים — שכנפיו השיבו רוח על הארץ וכופפו את עצי המחט הגבוהים שנקרו בדרכו — שרכב על גבי ציקלון וסופה וקטם את העצים משורשיהם הסבוכים — שסילק אלים אחרים מדרכו — שהניס את הרוח הרע מפני הארץ אל מחילות תהום . אך היה הוא רוח נדיב . אבי לימד אותי לכנות רוח זה "הרוח הטוב", 2 שכן אבותיו לא לימדו אותו כינוי אחר לרוח זה שברא את הארץ המגוונת והחיננית . את טוב לבו ראיתי בפלגים הזורמים למען ירוו החיות צימאונן ויחיו הדגים ; הארץ שפעה פרי מכל עבר . כל שראיתי אמר בחיוך : "הרוח הטוב ברא אותי" . 3 היכן הוא ? אבי הצביע על השמש . מה רצונו בנוגע אלי ולשאר בני הגזע האינדיאני ? על שאלה זאת איש לא יכול היה לענות, עד שקרן שמש האירה דרכי ממעל, דרכי החשוכה עד מאוד, ולראשונה ראיתי שיש שמים אמִתיים
|
|