|
|
עמוד:12
12 | כתיבה בגיל הרך מתוארת על פני רצף : בקצה האחד - השפה תלויה בהקשר המיידי וקרויה ׳שפה מהוקשרת׳ ( ׳contextualized׳ ) ; בקצה האחר - השפה עומדת בפני עצמה, ללא צורך בידע נסיבתי משותף וקרויה ׳שפה בלתי - מהוקשרת׳ ( ׳decontextualized׳ ) או שפה עצמאית מן ההקשר המיידי ( בלום - קולקה והוק - טגליכט, 2002 ; תובל, 2003 ) . הבנה של טקסטים שאינם מהוקשרים מהווה אתגר, במיוחד עבור קוראים צעירים ובלתי - מנוסים . בשיח דבור, הנמענים יכולים לתת משוב למוענים ולומר כי אינם מבינים את דבריהם, והדוברים יכולים להיעזר במשוב על מנת להבהיר את דבריהם ולתקן כשלים בתקשורת . אפשרות זו אינה קיימת בקריאה . יתר על כן, טקסטים בלתי - מהוקשרים עשויים להכיל מידע שונה ואף סותר את זה המוכר לקוראים, כפי שקורה למשל בטקסטים היסטוריים או דמיוניים . במקרים אלה הקוראים צריכים להתעלם במידה רבה מן הידע המוקדם שיש להם, ומשאר האמצעים שדרכם הם לומדים על העולם בדרך כלל ( תובל, 2003 ) . טיעון מסובך, תחביר מורכב, מילים לא מוכרות או מילים רב - משמעיות וכן רעיונות חדשים יכולים להקשות על ההבנה, אבל גם כשאוצר המילים הוא פשוט והקוראים מכירים את המציאות המתוארת בטקסט, יש כר נרחב לעבודה פרשנית מצידם של הקוראים ( 1994 Bazerman, 2012 ; Olson, ) . יצירה של טקסטים שאינם מהוקשרים מהווה אתגר קשה אף יותר מההבנה שלהם עבור כותבים בכלל וכותבים צעירים בפרט . על מנת להפיק טקסטים עצמאיים מהקשר על יוצרי הטקסטים להבחין בין הידע המוכר רק לשותפים למצבים שבהם הופקו הטקסטים, ובין ידע שהוא נחלת הכלל ( דונלדסון, 1978 ) . לשם כך חייבים היוצרים של טקסטים כתובים לנסות לאמץ את נקודת המבט של הזולת, גם זה המרוחק והשונה מהם . משימה זו מחייבת מודעות מטא - קוגניטיבית ברמה גבוהה ( 2008 , . Rijlaarsdam et al ) . לכידות וקישוריות הטקסט השלם צריך להיות מצד אחד לכיד, דהיינו בעל מסר שלם שנבנה מתוך חלקי הטקסט, ומצד אחר מקושר, כך שכל חלקי הטקסט נשזרים אלה באלה ליצירת המכלול השלם . שתי תכונות אלה מושגות באמצעות המבנה של הטקסט . המבנה צריך להיות הגיוני וברור, בעל שימוש מדויק בשפה, וליצור קשרים בין חלקי הטקסט באמצעות אזכורים של מה שנכתב קודם לכן מצד אחד, והטרמה של תכנים שיופיעו מאוחר יותר מצד אחר, כמו גם התייחסות למקומו של הטקסט במבנה הכללי ועוד ( בלום - קולקה וחמו, 2010 ; Halliday
|
|