|
|
עמוד:12
12 פורצות גדרות הפמיניזם התאולוגי של מארי דיילי והפמיניזם של הזהויות, המהווה קרקע פוריה לצמיחת קבוצות מגוונות בתוך הפמיניזם הדתי . מחקר זה משווה בין שתי קבוצות פייסבוק של פמיניסטיות דתיות, ומראה כי ישנם הבדלים ניכרים בין הזהויות הפמיניסטיות השונות של חברי וחברות הקבוצות . בעוד שהקבוצה הגדולה והמפורסמת יותר, הקרויה “פדלחושית“ ( אני פמיניסטית דתייה וגם אין לי חוש הומור ) , היא קבוצה בעלת עמדות קרובות לפמיניזם הרדיקלי, הקבוצה המקבילה, “פמיניסטיות הלכתיות“, נעה בגבולות הפמיניזם התרבותי . המאמר מציג מחקר השוואתי של שיח של שתי הקבוצות בנושא בית הכנסת ופולחן דתי של נשים . ניתוח הדברים מלמד על אופיין הדיפרנציאלי של הזהויות הפמיניסטיות של שתי הקבוצות . נשאלת השאלה האם זהו שלב התפתחות לקראת פמיניזם רדיקלי כפי שטוענות חלק מחוקרות הפמיניזם ? ימים יגידו . המאמר של קציעה עלון “מבט קצר על הקשר הגורדי המשולש : רוחניות, חינוך ומגדר“, החותם את הקובץ באופטימיות לעתיד טוב יותר, מבקש לגעת בשתי נקודות כשל מרכזיות בסדר היום החינוכי בישראל כיום : היעדר חינוך לשוויון מגדרי והיעדר חינוך לרוחניות . שני אלמנטים מרכזיים אלה ב“עולם המבוגרים“ אינם זוכים לטיפול בלימודי התיכון . החוקרת מבקשת לעמוד על עיקרי שתי התפיסות ולטעון כי הליכתם יחד של שני מבני ידע אלה היא מחויבת המציאות . היא מציעה התבוננות בקווי המתאר של המתח הקבוע, האינהרנטי, בין הפוליטי היוצא אל הספֵרה הציבורית וקורא לשינויה של החברה, ובין הרוחני, הפנימי-האישי, המעמיד את הסובייקט הפרטי כמושא לתמורה . לטענתה, רק העמדת השילוב המלא בין השניים כאופק — כלומר כשאיפה — תוכל לחולל שינוי מהותי בר קיימא בזירות המרובות הנמצאות היום כמושאים לשינוי ולאקטיביזם חברתי, במיוחד במאבק הפמיניסטי, ובמיוחד בזירה החינוכית המשוועת להיחלץ מ“החינוך המותאם לעבר“ אל עבר “החינוך המתאים לעתיד“ . דינה חרובי וטלילה קוש זוהר
|
|