התיעודי שבאמנותי

עמוד:11

1 1 ה ת י ע ו ד י ש ב א מ נ ו ת י ההפצה, את הנוכחות ההמונית ואת תרגום התמונה לשפה מדוברת שהקשרה חברתי . מדיום הצילום סותר לא רק את האוטונומיות הטהורה של האמנות המודרנית, אלא הוא אף מערער מן היסוד על מעמדה הבלעדי של יצירת האמנות . ולטר בנימין מציין במסתו הידועה יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני שעם התפתחות השעתוק ההמוני נפגע מעמדן החד-פעמי של כלל היצירות בתולדות האמנות . יצירה כמו המונה ליזה אינה מוגבלת עוד למקום הצגתה ; היא מצולמת, משוכפלת ומופצת בהקשרים רבים ושונים, עד שהמפגש האינטימי עמה בחלל המוזיאון אינו אפשרי עוד . 6 התפוגגות הייחודיות בעידן השעתוק הטכני היא עובדה בלתי נמנעת, מבהיר דאגלס קרימפ ( Crimp ) . כל הניסיונות להחיות את אותה ייחודיות, או המחשבה שניתן לשאוף לקיומו של מקור ושהוא עדיין אפשרי, נועדו לכישלון . 7 יחד עם התפנית בתנאי הקיום וההפצה של היצירה, ממשיך בנימין, משתנה גם נוכחות היוצר - התחושה המסורתית של כתב יד האמן, המאפיינת את הציור והמעניקה לו את אותה הילה ( Aura ) , נעדרת מהתצלום . מה שמתגלה בתצלום הוא נוכחותו של הנושא, הבלחה מקרית מה'כאן ועכשיו' שצורבת מציאות כתמונה . לתפיסתו של בנימין, מסביר קרימפ, מיומנות הצילום הפוכה בתכלית לזו של הציור : מה שמושך בתצלום אינו כתב היד, אלא הממד הנעלם והמיוחד של הפריצה הבלתי נשלטת וחסרת המעצורים של המציאות . פריצה זו מערערת על המעמד החברתי והקיומי של האמנות . היא חזקה בעוצמתה מכל שאיפה לאוטונומיות ומכתיבה הידברות עם 'אחרוּת', המתעלה מעל לכל הממדים האישיים . בשל כך הסתייג בנימין מניסיונות שוק האמנות להעניק לצילום הילה היסטורית אבודה על ידי חיקוי מדיום הציור, 6 Walter Benjamin, Illuminations : Essays and Reflections , ed . Hannah Arendt, trans . Harry Zohn, New York : Schocken Books, 1969, p . 221 . Douglas Crimp, "The Photographic Activity of Postmodernism", October 7 esp . p . 94 . 101, - 91 : ) 1980 ( 15

הוצאת גמא


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר