התיעודי שבאמנותי

עמוד:10

0 1 א ו פ- פ ו ט ו ובמקומה האוטונומי של היצירה במרחב התופעות . המופשט שיחרר את הציור מהצורך לתאר וליצור אשליה, וחיבר אותו עם יסודות הדו-ממד הבסיסיים שלו : משטח הבד, הצורה והצבע . הציור, טוען קלמנט גרינברג ( Greenberg ) , נפרד מהאשליה ומהטעיית העין, חדל לשמש כלי המדמה גופים והפך לגוף בפני עצמו . אם בכל זאת נראים גופים, הרי שהדבר נעשה באופן אופטי - על ידי צבע וצורה - וללא תיאורים . העין אינה מכוונת לפרטים בציור המופשט הטהור, אלא לגוף הממחיש באחת את מלוא היקפו, את היותו כשלעצמו, overall painting . 2 התצלום, לעומת זאת, הוא תיאורי מיסודו ולכן אינו יכול להיות גוף אוטונומי, במובן המודרניסטי של המילה . הוא יכול אמנם להעניק חוויה אסתטית, אך זו אינה נובעת מתכונות עצמאיות שלו . 3 הצילום משעתק, משכפל פיסת מציאות, והאופי התיאורי הזה מונע ממנו להתרחק מן המציאות ואינו מאפשר לו טוהר מדיומלי . התצלום לוכד התרחשות ומחולל למעשה "התנסות בהתנסות" – an experience of experience . 4 הוא נובע מהמרחב הפרוץ של התופעות . תיאודור אדורנו רואה את מרחב התופעות כמרחב צרכני, שבו הכל כפוף למשיכה להתבלט באופן מיוחד ולשאיפה להשתחרר מקללת השכפול ההמוני . 5 התצלום הוא למעשה נתון של מרחב זה, המצב התיעודי שלו . הוא מתפקד כתזכורת חזותית לכך שלא ניתן ליצור הפרדה ממציאות החיים, ושבלעדיות היא מרכיב אשלייתי בפס הייצור של הרצון להיבדל מהעולם . הצילום נושא בחובו את השכפול, את 2 Clement Greenberg, Art and Culture : Critical Essays, Boston : Beacon Press, 1961, p . 133 . Clement Greenberg, The Collected Essays and Criticism, Volume IV : 3 Modernism with a Vengeance, 1957 – 1969, ed . John O'Brian, Chicago : The University of Chicago Press, 1993, p . 183 . g Jeff Wall, Selected Essays and Interviews, New York : The Museum of 4 Modern Art, 2007, pp . 143 - 168, esp . p . 149 . g Theodor W . Adorno, Prisms , trans . Shierry and Samuel Weber, Cambridge, 5 Mass . : The MIT Press, 1983, p . 233 . g

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא