|
|
עמוד:12
נוספים הפועלים בטכניון, לרבות גילברט הרברט, סילבינה סוסנובסקי ורון פוקס, וגם מגעי עם הסטודנטים תרמו לגיבושן של כמה מתובנותי . במדינה זו חסרים לא מעט דברים, אך מוחות ביקורתיים אינם ביניהם . מוזיאון ישראל היה מעורב בפרויקט מראשיתו, וזה המקום לציין לשבח את האנרגיה והחזון של איזיקה גאון, אז אוצר בכיר לעיצוב וארכיטקטורה במוזיאון, שאיפשרו את העמדת התערוכה ואת הפקת הגרסה האנגלית של הספר . עוזרו של גאון לפרויקט זה, עופר מנור, תרם רבות למחקר המקדים . תודה גם למישל קגן, שהציג את הפרויקט בפני הוצאת אלקטה, מילאנו, ולדונטו סוורו ( Severo ) , שתיאם בין הצדדים השונים ורקח את פרסומו . כל מי שעוסק בנושא המודרניזם בארץ – ישראל חב תודה למיכאל לוין, שהעמיד את יסודותיו הביקורתיים של השיח ואף אני זכיתי בתמיכתו הידידותית ובעצתו . שמחתי להכיר דור חדש של היסטוריונים ישראלים הנוגעים בארכיטקטורה בהקשריה התרבותיים, החברתיים, הכלכליים והגיאוגרפיים והסתמכתי רבות על מחקריהם : יוסי בן – ארצי שחקר את ההיסטוריה של מפרץ חיפה, דוד דה – פריז שחקר את ההיסטוריה של תנועת העבודה, איריס גרייצר שחקרה את שיכוני הפועלים, רות אניס וגיל הרגיל שעסקו בארכיטקטורת נוף בקיבוצים, וראובן שפירא שכתב על יד – ושם . שני חוקרים אחרים, דבורה ברנשטיין מחיפה ודניאל ברטרנד מונק מפרינסטון, היו נדיבים דיים כדי לאפשר לי לקרוא את עבודותיהם שטרם פורסמו על נושאים הקשורים לספר . שניים מהמוכשרים בתלמידי לשעבר באוניברסיטת רייס שביוסטון, טקסס, ברכה קונדה ורבקה שטרנברג, העלו תרומה חיונית להתאקלמותי בישראל ולקחו חלק בתרגומם לאנגלית של כתבי גיתאי – וינרויב . אמה של ברכה, מרים קונדה, הקלה על עבודתי במכון לחקר תנועת העבודה, שבו עזרה לי יעל תדמור . ראובן קופלר מארכיון הסוכנות היהודית עזר לי לאתר לא מעט תצלומים מעניינים . מגדלנה דרוסטה ( Droste ) ופטר האן ( Hahn ) מארכיון באוהאוס בברלין סייעו לי למצוא איורים ולְאמת מידע על ימי לימודיו של גיתאי – וינרויב בבית הספר . התוודעתי בהפתעה גדולה לאיכות הגבוהה של צילום הארכיטקטורה בימי פעילותו של גיתאי – וינרויב, איכות שתרמה רבות לשיחזורה החי של מורשתו ההיסטורית . התצלומים המשובחים של קרן – אור ושל פוטו שדה היו חיוניים לפרויקט . גם חזונו היצירתי של הצלם האיטלקי גבריאלֶה בזיליקו ( Basilico ) מסייע לראיית העבודות בדרך חדשה . צלמים נוספים שתרמו לפרויקט הם דידי פונשאוון ( Vonschaewen ) , פאול גרוס ואריה לנצט .
|
|