פתח דבר

עמוד:12

12 אורתודוקסיה ומשטר המודרניות מתוך השיח היהודי – נוצרי ומתוך חידוד הגדרתה של היהדות התלמודית בהקשרים אלה . לסימון ומידור היהדות הרבנית באמצעות הטקסט, נלוו צורות סימון נוספות, באמצעות הסובייקט והמרחב האורבני והפוליטי אותו הוא מאכלס . גם הסובייקט וגם המרחב עברו שינויים מהותיים החל בעת החדשה המוקדמת, עם המעבר להסדרה החדשה של המרחב בתקופת הרנסנס והבארוק, עם כניסת הפרספקטיבה, הקווים הישרים, החזרה הקפדנית והשימוש בחמשת הסדרים, ועם העלייה בחשיבות הייצוג באמצעות המרחב . הסובייקט עוצב אף הוא בהקשרים המוקדמים של ארגון המדינה המודרנית, תהליכי הקונפסיונליזציה של החברה האירופית וראשית יצירתו של האזרח הצייתן החבר בקהילייה פוליטית- דתית בעלת גבולות מובחנים . גם בהקשרים אלו נותבו היהודים לסמן את השונה, או הסוטה, המיועד לאכלס את שולי העיר, ישות בעלת מעמד פוליטי מורכב וגבולי המצויה מחוץ למעגל ההסדרה של האומות והקהילות הנורמליות . ההגדרות החדשות שניתנו לסוברניות המודרנית בכלל הזרמים והמגמות של התקופה, ליחסה של סוברניות זו אל הדת ואל הטקסט הדתי, ומציאת ממדים חדשים בטקסט תוך כדי שאיבת סמכות ממנו בידי בעלי אינטרסים שונים ומנוגדים - כל אלו עוררו ביתר שאת את הבעייתיות שבמעמד היהודים ואת הפרובלמטיקה הפוליטית והדתית הנגזרת מנוכחותם, והשפיעו על המחשבה וההוויה היהודית למן ראשית העת החדשה . כפי שנראה, לדרכי הסימון היהודי באמצעות הטקסט, ולמרחב הפוליטי והאורבני יסודות מוצקים במה שהתהווה כדפוסי מחשבה אורתודוקסיים . יהודים אמצו בדרכים שונות את המיקום שניתן להם ופעלו מתוכו, כמובן מתוך הענקת משמעות שונה למיקום זה מזו שניתנה על ידי נוצרים . גורמים אלה יוצגו לאורך הספר בין באמצעות ניתוחם של תהליכים שונים, בין באמצעות שרטוט פורטרטים אינטלקטואליים של דמויות מפתח המהוות אשנב לתקופתן . המרכזיות שבהן : מהר"ל מפראג, ר' יהודה אריה ממודינה, ר' יעקב מעמדן, ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב ור' יואל טייטלבוים מסטמר . נוסף על כך, נסקרות ומוזכרות דמויות רבות נוספות הקשורות בהלכי הרוח האורתודוקסיים, או לחלופין באידאולוגיות אחרות הנבחנות מתוך העולם היהודי, והשופכות אור על תהליכי הזהות המורכבים המתחוללים בו, ביניהם : ר' שלמה בן אדרת, ר' נסים גירונדי, ר' יוסף אלבו, ר' יצחק עראמה, ר' חיים בן בצלאל, ר' שמואל אידלס ( המהרש"א ) , ר' ישעיה הורוביץ, שמחה לוצאטו, מנשה בן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא