|
|
עמוד:13
מבוא : יצירת מרחבים משותפים בחברה מרובת תרבויות | 13 ובתיכונים אלה ואת מערכות היחסים החברתיים בין התלמידים הלומדים בהם . מאמר זה חושף בפנינו את המגוון התרבותי בתוך החברה הערבית, שעל פי רוב נתפסת כמקשה אחת . חקר המקרה שבו דנה איבנה רטנר לוקח אותנו אל בית ספר תיכון ומציג את תרומתה של התוכנית "דיאלוג דרך קולנוע" לחינוך לשלום ולחיים משותפים . בתוכנית זו תלמידים לתקשורת ולקולנוע מפיקים יחד סרטים במסגרת דו - לאומית . במאמר שלישי זה נבחנים יעדי התוכנית – ובהם הפחתת סטראוטיפים, רצון למגע, הפחתת רגשות שליליים ומתן לגיטימציה לנרטיב של האחר – וכיצד הם מושגים באמצעות הכלי הקולנועי . במאמר הרביעי בשער וורוד ג'יוסי וצבי בקרמן דנים בבתי ספר ממלכתיים יהודיים . הם אינם מתמקדים בתוכניות לימוד או במערכות יחסים בין תלמידים, אלא בחוויות של מורים פלסטינים - ישראלים שעובדים בבתי ספר אלה, ובתחושותיהם באשר לתפקידם בצמצום דעות קדומות בקרב תלמידים ומורים יהודים . גם האחרון במאמרי שער זה מתמקד בתחושות של מורים . רקפת ארליך - רון ושחר גינדי בחנו תחושות של 1,197 מורים ומורות, מקצתם דוברי רוסית או דוברי ערבית כשפת האם . הם מצאו שכ - % 90 מהמורים ששפת אימם עברית הרגישו שייכים, לעומת % 12 מהמורים ששפת אימם ערבית ו - % 21 מהמורים ששפת אימם רוסית . המאמרים בשער זה חושפים בפני הקוראים מעט מהעשייה הנרחבת שמתקיימת בשנים האחרונות במערכת החינוך . עשייה זו היא תולדה הן של תוכנית הדגל של נשיא המדינה "תקווה ישראלית בחינוך ובאקדמיה" – תוכנית לחיזוק הממלכתיות ולביסוס השותפות בין ארבעת המגזרים המרכזיים המרכיבים את החברה הישראלית, חילונים, חרדים, דתיים וערבים, הן של ההבנה שנושא זה הוא צו השעה . גם הנושאים המרכזים השנתיים, ובהם "האחר הוא אני" ו"שומרים על אחדות – שומרים על ייחודיות", מלמדים על מודעות הולכת וגוברת במערכת החינוך לחשיבות העיסוק בנושאים חברתיים אלה . שער שני – מרחבים משותפים באקדמיה תשעת המאמרים בשער זה עוסקים במרחבים משותפים שנוצרו באקדמיה בעקבות מדיניות מוסדית או יוזמה מקומית של מרצה . בשונה ממערכת החינוך הממלכתית, המורכבת מכמה וכמה זרמים ( חילוני, דתי, ערבי ועצמאי ) , האקדמיה הישראלית מחויבת לחופש אקדמי ואמורה לקבל לשעריה כל אזרח
|
|