“המוות הוורוד”: איך המודיעין האמריקני לא השכיל לעמוד על טיבה של הרעלה המונית בעיראק

עמוד:59

59 בעריכת דר' שולי בינה | כל העולם מודיעין והכל בו גיליון ,87 תשרי תשפ"א, אוקטובר 2020 הממשלה העירקית התמהמהה ממשלת עיראק לא פעלה במהירות ויעילות והתמהמהה בפרסום ההנחיות לציבור . אף כי מקרי ההרעלה הראשונים זוהו כבר בסוף דצמבר, פורסמה האזהרה במחוזות הנגועים רק באמצע ינואר 1972 . הממשלה הטילה איסור מוחלט על השימוש בגרעינים, ואף פתחה במהלך לאסוף אותם, אולם הפלאחים המפוחדים השליכו את החיטה המורעלת לתעלות ולנחלים וגרמו לזיהום נוסף של מי החידקל . טיפולו של המשטר באוכלוסייה היה אופייני : אנשי הבעת’ הקפידו לשלוט באמצעי האכיפה ולמנוע פניקה בעקבות פרסום בתקשורת . הממשלה פרסמה צווים באזורים החקלאיים ואכפה, בסיוע צבא ובאיומי נשק, את הפסקת השימוש בחיטה הנגועה . עיקר הנפגעים היו פלאחים עניים שאינם צרכני תקשורת, ומיעוטם עירוניים . קבוצת החולים שנבחנה וטופלה בבגדאד מנתה 47 חולים בלבד ; סביר להניח שרבים אחרים באזורי הפריפריה החקלאית לא זכו לטיפול דומה . על פי דיווחיה של עיראק לארגון הבריאות עולמי, מדצמבר 1971 ועד מרץ 1972 , הגיעו לבתי החולים 6,142 חולים שהורעלו מאכילת כספית, מתוכם 452 מתו מההרעלה . המדענים שחקרו את הנושא העריכו שהמספר המדווח נמוך בהרבה מהמציאות, ולאור בדיקת הנתונים לאחר נפילת הבעת’ מעריכים כיום שמספר הנפגעים היה גדול לפחות פי עשרה מהדיווח הרשמי העיראקי . ג'יין הייטאוור, שהייתה מוטרדת ממהימנות הנתונים העיראקיים, וראיינה את הרופאים העיראקים ב- ,2004 התלבטה אם ההרעלה הייתה בשל רשלנות, או שהייתה גם יד מכוונת, מצד צדאם חוסיין ממשלת עיראק פנתה בבקשה לסיוע רפואי בין- לאומי . משלחת מטעם ארגון הבריאות העולמי, שכללהמומחים להרעלת מתכות, גםממזרח גרמניה ומצ’כוסלובקיה, הגיעה לבגדאד . העיראקים אף הזמינו ספציפית את דר’ תומס קלרקסון ( Thomas W . Clarkson ) , טוקסיקולוג מהמרכז לרפואה סביבתית באוניברסיטת רוצ’סטר במדינת ניו יורק . לא היה קשר ישיר בין גורמים עיראקים מדיניים לבין מחלקת המדינה של ארצות הברית, אף כי הסיוע והמחקר בעיראק מומנו באמצעות מענק ממשלתי אמריקני, ובהיעדר יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית, ההזמנה מטעם אוניברסיטת בגדאד הועברה על ידי המשלחת העיראקית באו”ם . קלרקסון הגיע לבגדאד ב- 24 בפברואר 1972 . ניהול המשבר ושיתוף פעולה מתחת לרדאר על ניהול הטיפול בהרעלה הופקד דר’ סעדון תכריתי, שעמד בראש מערך הרפואה המונעת במשרד הבריאות, ואף הציג עצמו כמקורב לצדאם חוסיין . קבוצת המחקר קיבלה את הנתונים מצוותו של דר’ תכריתי, שבחרו גם את קבוצת החולים שהשתתפו במחקר בבית החולים האוניברסיטאי בבגדאד . דר’ תכריתי היה אחראי לאספקת כל נתוני הדגימות לצורך המעקב . הפעולה המשותפת הניבה מספר רב של פרסומים מדעיים בעיתונות הרפואית הבין-לאומית, חלקם בשיתוף רופאים עיראקיים שהשתתפו במחקר . הרעלת הכספית בעיראק בשנים 1971 - ,1972 כאירוע המשותף הן לעיראק והן לארצות הברית, עוררה בזמנה עניין בעיקר בקרב חוקרי מדע ורפואה ובארגון הבריאות העולמי, אך התנהלה בפרופיל נמוך וכמעט ולא סוקרה בתקשורת המערבית . גם מרבית העיראקים, שלא נפגעו, לא היו מודעים לקיומה בשל השתקה תקשורתית . עיקר הפרטים נמצאו בספרות הרפואית המערבית . זוהי דוגמה נוספת ליחסו של משטר הבעת’ באותה תקופה כלפי האוכלוסייה, ובעיקר האוכלוסייה הכפרית הפריפריאלית, אך גם כלפי המערב, שנתפס על ידי המשטר כמקור עיקרי לסיוע צדאם חוסיין - עוד צד לניהול בעייתי בלשון המעטה הרולד סונדרס - היה בעד השתקת הפרשה ג’יין הייטאואר - חשדה באמינות הנתונים ולשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי, אך ללא מחויבות מדינית . ומנגד, למרות הנוכחות ושיתוף הפעולה האמריקני, גם ארצות הברית לא ראתה את הנושא כראוי למעקב מודיעיני, הן לגבי מאפייניו של משטר הבעת’, הן לגבי תוכניותיו לעתיד . מבחינת ארצות הברית, הטיפול היה מהלך הומניטרי ותו לא . על כך נוסף חשש, שבדיעבד לא התממש, כי ארצות הברית, ספקית מרכזית של החיטה ויצרנית הכספית, תואשם באחריות להרעלה . לכן, התחמק הממשל מעיסוק בנושא, והצעת החקיקה בקונגרס, לאסור ייצוא כספית בעקבות ההרעלה, נדחתה . עוזר מזכיר המדינה, הרולד סונדרס, אף ציין בכתב ידו על גבי דיווח המועצה לביטחון לאומי להנרי קיסינג’ר, מזכיר המדינה, כי הנושא “מת” בתקשורת האמריקנית – וטוב שכך . מכאן שהמועצה לביטחון לאומי המורכבת מראשי זרועות המודיעין, ידעה אומנם את פרטי ההרעלה, אך החמיצה הזדמנות לבחון את הנושא ולעקוב אחריו כדי לגבש תמונת מודיעין אמינה על המשטר ועל מטרותיו השאפתניות של צדאם חוסיין , “האיש החזק” של המשטר .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא