דָּוִד נגד גָּלְיָת - ניצול כל היתרונות

עמוד:54

גיליון ,87 תשרי תשפ"א, אוקטובר 542020 מכף רגל ועד ראש . דומה שגָּלְיָת לא הבחין בקלע שבידי דוד וכשהוא ראה מה חימושו של הלוחם ששלחו הישראלים להתייצב מולו, הוא נעלב ושאל בכעס : "הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי - אַתָּה בָא - אֵלַי בַּמַּקְלוֹת ? " ( שמואל א, יז, 43 ) . מהעובדה שבדברי גָּלְיָת אין התייחסות לקלע, ניתן להסיק כי מדובר בפעולת הסחה מצד דוד שמעוניין שהפלשתי יתרכז במקל, כי לא ממנו נשקפת לו סכנה . וייתכן הסבר נוסף, רפואי – קיימת סברה כי גָּלְיָת סבל מגידול בבלוטת יותרת המוח, גידול שהביא לכך שממדי גופו היו גדולים באופן מיוחד . ובנוסף, כאפקט נלווה למחלה, גם ראייתו נפגעה, דבר שגרם לכך שלא ראה כי דוד נושא עימו קלע ( "מלחמת דוד וגולית", דר' אלישע פרוינד, אתר דעת – לימודי יהדות ורוח, אדר, תשס"ד, 2004 ) . מסדרת הפעולות של דוד אנו מבינים כי הוא היה מנוסה מאוד במלאכת השימוש בקלע . דוד לא אסף חלוקי נחל . הוא בחר אותם "תיאורית קונספירציה" ? דוד זכה ביתרון בכך שהוא גרם לגָּלְיָת לאבד את הריכוז ולהתעסק באגו הפגוע שלו ובתחושה שדומה שבני ישראל מזלזלים בו, אם הם שלחו נגדו את האיש הצעיר וחסר הניסיון הזה . . . גָּלְיָת קילל את דוד ואת אלוהים, ודוד לא הסתפק בכך – הוא הוציא אותו מהריכוז והרגיז אותו עוד יותר כשהוא תיאר באוזני גָּלְיָת מה הוא מתכוון לעשות לו : "וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת - רֹאשְׁ ךָמֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַ יַּת הָאָרֶץ" . אין ספק כי דברי דוד הרגיזו את הפלשתי עד מאוד, דבר שדוד ניצל עד תום . הוא נע במהירות, שלף תוך כדי תנועה את האבן, הניח אותה בכף הקלע והטיח אותה בגָּלְיָת . האבן שיידה דוד פגעה במצחו, חדרה לגולגולתו, והוא נפל ארצה, על פניו . מייד לאחר מכן, לפני שמי מהצופים במחזה המדהים הספיק לזוז, ניגש דוד לגָּלְיָת, וידא הריגה : "וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל - הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶ ת - חַרְבּוֹוַיִּשְׁלְפָ הּמִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ" . שמואל א, יז, ,51 וכפי שהבטיח לו, הסיר את ראשו מעליו . . . וכמובן, גם במקרה זה מרחפת באוויר "תאוריית הקונספירציה" . ולפיכך, נשאלת השאלה מי באמת הרג את גוליית . . . האם, כפי שכתוב בספר שמואל ב, כא, 19 : "וַתְּהִ י עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַ עְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים", לא דוד הרג את גָּלְיָת, אלא אלחנן ? הסתירה עוררה בעיות וסופר דברי הימים א ( כ, 5 ) "שיפץ " את הפסוק, הסיר את שם המקום "גוב", ובנוסף , באמצעות משחק מילים, "ברא" לגוליית אח בשם לַחְמִי וכתב : "וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יעור אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" . כך או כך, מזמור קנ"א, שאין ספק כי היה מוכר לאחראים על הקאנוניזציה של התנ"ך ובכל זאת לא נכלל בספר תהלים, פוגם במקצת ב"זוהרו" של הסיפור התנ"כי על אודות הדו-קרב בין דוד וגוליית, ואולי משום כך, בחרו שלא להכניסו לספר . דָּוִד נגד גָּלְיָת - ניצול כל היתרונות מהעובדה שבדברי גָּלְיָת אין התייחסות לקלע, ניתן להסיק כי מדובר בפעולת הסחה מצד דוד שמעוניין שהפלשתי יתרכז במקל, כי לא ממנו נשקפת לו סכנה האבן שיידה דוד פגעה במצחו, חדרה לגולגולתו, והוא נפל ארצה, על פניו . מייד לאחר מכן, לפני שמי מהצופים במחזה המדהים הספיק לזוז, ניגש דוד לגָּלְיָת, וידא הריגה שאול ודוד . ציור : גוסטב דורה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא