|
|
עמוד:31
גיליון ,87 תשרי תשפ"א, אוקטובר 2020 31 יובל למבצע “רימון 20 ” - הניצחון האווירי על טייסים סובייטיים במצרים ואף נגרמו אבדות בנפש בקרב הטייסים . מנגד, היו גם תקיפות מוצלחות, שגרמו להשמדת סוללות ולאבדות בנפש בקרב הצוותים הסובייטיים . לקראת הקרב בעוד שסוללות ההגנה האווירית הסובייטיות זכו להצלחות מול מטוסי חיל-האוויר, ואף התאפיינו בטקטיקות שתרמו לכך, הרי שהכוח המוטס לא זכה עדיין לכל הצלחה, ולא הצליח ליירט אף מטוס ישראלי שחדר לשטח מצרים, בין אם למטרות הפצצה ובין אם למטרות צילום וסיור . מספר ניסיונות לא עלו יפה, והמטוסים הסובייטיים חזרו לבסיס מבלי להשיג תוצאות כלשהן . משחקי “ החתול והעכבר” שמטוסי ישראל ניהלו מולם, לפי הגדרתם, הביאה אותם לנקוט בשיטות שונות, כולל מארבים והצבת המטוסים בבסיסים קדמיים, המראה בדממת אלחוט וטיסה בגבהים נמוכים, כדי לא להתגלות על ידינו, ועוד . כך היה גם ב- 25 ביוני, כאשר זוג מטוסי מיג - 21 רדפו אחר מטוס “סקייהוק” ישראלי והצליחו לפגוע בו באמצעות טיל ששיגרו לעברו . הטייס נאלץ לנחות בבסיס רפידים . אירוע זה ואחד שקדם לו ב- 22 ביוני, הצביעו על הביטחון העצמי הגבוה של הטייסים הסובייטיים, ועל מידת נחישותם להפיל לחיל-האוויר מטוסים . על רקע זה הוחלט להגיב ו”ללמד את הטייסים הסובייטיים לקח” . הקרב ותוצאותיו המבצע שחיל-האוויר תכנן, קיבל את הכינוי “רימון 20 ”, ויצא לפועל ב- 30 ביולי 1970 , מעל שטח מצרים, בגזרה שמדרום לתעלה . המבצע נועד, על פי המתואר באתר חיל-האוויר, להכין מארב אווירי לסובייטים . רביעיית מטוסי "שחק" ( מיראז' C3 ) במשימת צילום לכאורה, חדרו לשטח המצרי . אלה אותרו על ידי הבקרה הסובייטית, שהזניקה שתי רביעיות מיג - 21 לקראתם, כדי ליירטם . אז נכנסו לפעולה רביעיית מטוסי "קורנס" ( פאנטום 4 - F ) ושישה מטוסי "שחק", שחגו במרחק מה מהאזור . המארב המתוחכם של חיל האוויר הצליח, ובקרב אווירי רב - משתתפים בו נטלו חלק 24 מטוסי מיג - 21 סובייטים מול 14 מטוסי קרב ישראליים, הופלו חמישה מטוסי אויב ללא אבדות לכוחות צה"ל ( בפועל הופלו ארבעה מטוסים, ואחד התרסק בנחיתה . שלושה טייסים סובייטיים נהרגו, הרביעי נפצע ) . היה זה “יום שחור” לכוחות הסובייטיים במצרים, וגם במוסקווה נפל הדבר כהפתעה קשה להנהגה המדינית והצבאית . הייתה זו הפעם הראשונה, מאז סיום מלחמת קוריאה, שמטוסי חיל-האוויר הסובייטי הופלו, והפעם על ידי טייסים ישראלים ( ובמשתמע - “יהודים” ) . הסובייטים תירצו את תוצאות הקרב בכך שטייסיהם היו חסרי ניסיון ופעלו על פי טקטיקות מסורתיות, בעוד שהטייסים הישראלים היו מיומנים ובעלי ניסיון מבצעי רב . על פי המקורות הסובייטיים, חלק מהם היו טייסים אמריקאים מתנדבים ממוצא יהודי, שצברו ניסיון במלחמת וייטנאם, דבר המסביר את הישגיהם מול המטוסים הסובייטיים, ואת אחוזי השרידות הגבוהים שלהם מול סוללות הטילים . מאמץ גדול להסתרת התבוסה למ וחרת הקרב, מיהרה מוסקווה לשלוח למצרים את מפקד חיל-האוויר הסובייטי, מרשל פאבל קוטאחוב , שהזהיר את אנשיו מלדבר על הקרב ותוצאותיו, שכן מי שיעשה זאת, ימצא את עצמו על מטוס בדרך לסיביר . כן הורה לטייסיו לא גולדה - לא יצאה בריקודים לעבור את תעלת סואץ לתוך סיני, וגם לא להיכנס מיראז’ - המפתיע בשחקים תוצאות הקרב גרמו שמחה לאיד בחיל-האוויר המצרי בשל הכישלון, וכי הטייסים הסובייטים לא היו מוצלחים יותר מהם בהתמודדות ישירה מול טייסי חיל-האוויר הישראלי
|
|