|
|
עמוד:30
גיליון ,87 תשרי תשפ"א, אוקטובר 302020 יובל למבצע “רימון 20 ” - הניצחון האווירי על טייסים סובייטיים במצרים יחידה של חיילים וחיילות דוברי רוסית – צוות שהוקם ביחידה לאחר מלחמת ששת הימים, במסגרת התארגנות אגף המודיעין להתמודד מודיעינית מול הנוכחות הסובייטית בצבאות מצרים וסוריה . ( ביחידה עצמה קיבלו אנשי יחידה זו את הכינוי הגרצ’קואים , על שמו של שר ההגנה הסובייטי דאז, המרשל אנדריי גרצ’קו, שמאוד לא אהב את המערב וגם לא את ישראל ) . נוכחות זו התבטאה ביועצים, מומחים ומדריכים, שהגיעו כדי לסייע בשיקום שני הצבאות, ולאמן את אנשיהם ולהעלות את כושרם ויכולותיהם המבצעיות לעתיד לבוא . למאמץ נוספה גם נוכחות השייטת החמישית של הצי הסובייטי, בעיקר באגן המזרחי של הים התיכון מדינת ישראל וצה”ל מצאו עצמם עומדים בחזית הדרומית מול מעצמה עולמית ולא רק מול צבא מצרים . ראשת הממשלה, גולדה מאיר, הודיעה בשידור ב- 28 באפריל 1970 על הגעתם של הכוחות הסובייטים למצרים, והצהירה שישראל תהיה מוכנה להילחם נגדם . המטוסים הראשונים שהטילים הסובייטים הפילו היו מטוסים מצריים, שלא היו מצוידים באמצעי הזיהוי עמית-טורף ( זע”ט ) החדישים, שהסובייטים ציידו בהם את כל מטוסיהם ומערכות המכ ”ם שלהם, כלקח מחטיפת המכ”ם בראס ע’ארב במבצע “תרנגול 53 ” ( ליל 26 - 27 בדצמבר 1969 ) . לאחר שהתגברו על תקלה זו, החלו לנהל לחימה מול מטוסי חיל-האוויר הישראלי, שניסו לתקוף את הסוללות הסובייטיות, אך נפגעו לא אחת מהן , צוות “מסרגה” - יחידה של חיילים וחיילות דוברי רוסית - צוות שהוקם ביחידה 8200 לאחר מלחמת ששת הימים, במסגרת התארגנות אגף המודיעין להתמודד מודיעינית מול הנוכחות הסובייטית בצבאות מצרים וסוריה ההנהגה הסובייטית, ודרש מהם להציב במצרים כוחות סובייטיים, שיוכלו להתמודד מול המטוסים הישראליים ( מהלך דומה עשה נשיא סוריה, חאפז אל-אסד , לאחר השמדת סוללות הטילים הסוריות בבקאע הלבנוני במהלך מלחמת לבנון הראשונה – של”ג, ב- 1982 ) . בעקבות מפגש זה, התקבלה ההחלטה בקרמלין לשגר למצרים דיוויזיית הגנה אווירית בת שלוש חטיבות, המצוידת בטילי קרקע - אוויר 3 - SA , שהיו אז טילים חדישים, וכמעט בלתי מוכרים במערב, וכן כוח אווירי, שכלל חטיבה בת שלוש טייסות ועוד טייסת עצמאית, ובסך הכול 70 מטוסי מיג - 21 מדגם משופר, ו- 102 טייסים . הכוח כלל גם צוותי קרקע ובקרים סובייטים . על פי מקורות סובייטיים, החלו בברית המועצות להתכונן לאפשרות של שיגור כוחות כבר במחצית השנייה של שנת 1969 . היה זה הישג בעל חשיבות אסטרטגית מבחינת מצרים ונשיאה, שבוטל שנתיים לאחר מכן, בעקבות סילוק כוחות אלה על ידי הנשיא סאדאת . הגעת הכוחות הסובייטיים לאחר התארגנות מתאימה בברית המועצות, התבצעה העברת דיוויזיית ההגנה האווירית למצרים, בדרך הים . המבצע קיבל את הכינוי “קווקז”, והתנהל מסוף פברואר ועד תחילת אפריל 70 ’ . יחד עם 18 סוללות הטילים ( על פי גרסה אחרת – 24 סוללות ) הגיעו גם יחידות תותחי נ”מ ניידים מדגם 4 - 23 - ZSU , וטילי כתף 7 - SA , כדי לתת מענה גם למטוסים הטסים בגבהים נמוכים . הכוח נערך על פי תכנון מוקדם של צוותים סובייטים בחזית ובמרחבי קהיר ואלכסנדריה, גם כדי לתת הגנה אווירית לבסיסי חיל-האוויר המצרי, שבהם התמקם הכוח האווירי הסובייטי, שהגיע במקביל . הכוח האווירי הגיע בדרך האוויר, ונערך בבסיסי חיל-האוויר המצרי שהוקצו עבורו . לאחר סיום התארגנותם, החלו הכוחות בפעילות מבצעית, כפי שתוכנן . הגעת הכוחות העצמאיים אותרה עד מהרה על ידי יחידה 848 ( כיום 8200 ) , הן על ידי מרשל קוטאחוב - הגיע במיוחד כדי להשתיק את אנשי האלינט והן על ידי אנשי צוות “מסרגה” – החרפה מיג - 21 ( בשירות חיל האוויר הרומני ) - הלם ואנדרלמוסיה באוויר אירוע זה ואחד שקדם לו ב- 22 ביוני, הצביעו על הביטחון העצמי הגבוה של הטייסים הסובייטיים, ועל מידת נחישותם להפיל לחיל- האוויר מטוסים
|
|