|
|
עמוד:18
גיליון ,87 תשרי תשפ"א, אוקטובר 182020 סיפור אישי / 47 שנים למלחמת יום הכיפורים "כרמל דוכס" הייתה הגרסה המתקדמת ל"סוסיתא" ורק הדור שלנו זוכר את האוטו הזה . המכונית הייתה שיא הפינוק של סא"לים באותם ימים, מנוע צנוע ומרכב פיברגלס, שהיה אהוד על גמלי הנגב כמזון לעת מצוא . . . התחלנו לנוע על הצירים העמוסים בשיירות וכלי-רכב וכל מעיינינו נתונים להימנעות משקיעה בחולות וגרוע מזה : מלהידרס על ידי רק"ם . בימי אוקטובר מתקצרות שעות האור ולכן הגענו לרפידים בחשכה מוחלטת . רפידים הופגזה כבר על ידי טילי "פרוג" שהותירו שובל אש, שאִפשר לזהותם ומשהגיעו לאזור היעד כבה המנוע והיה ברור שהטיל מתחיל להנמיך . עד כאן פיזיקה פשוטה ( 3 או 4 יחידות . . . ) אבל ההתנהגות בשטח הייתה כלקוחה מעולם אחר : "כוווו . . . לם" ניסו ליירט את הטילים האלה בירי מכל הבא ליד, כמו חתונה באחד מכפרי המשולש . נכנסתי למפקדת האוגדה לשאול איך אני וה"דוכסית" שלי עולים ל"דבלה" שבאום-חשיבה . למדתי שהדרך ל"דבלה" סגורה עקב הימצאות כוחות קומנדו מצרי על הצירים . הצטרפתי לשיירה שטיפסה להר ובחסותה הגעתי ל"דבלה" . כך, שעות רבות לאחר שעזבתי את באר-שבע ביצעתי "נחיתה רכה" בכוך של המודיעין בחמ"ל הפיקודי, מקום שהפך למרכז חיי בשבועות הבאים . כך נחתתי בבונקר הפיקוד במרחק נגיעה מאימת הצבא בנושא הופעה ומשמעת : האלוף גורודיש מוודסטוק לדגמ"ח "חייל שפר הופעתך", כתוב בכניסה לבסיסי צה"ל . לא הספקתי . . . הגעתי ישירות מהבית ביום שישי בלילה ללא כל ידיעה שמלחמה בפתח . לפיכך, התייצבתי במיטב האופנה הוודסטוקית של תחילת שנות השבעים : ג'ינס, סוודר ירוק כהה וטונות של שיער "אזרחי" ללא מדים ודרגות . כך נחתתי בבונקר הפיקוד במרחק נגיעה מאימת הצבא בנושא הופעה ומשמעת : האלוף גורודיש . חלפו כמה ימים עד שהצלחתי להיפגש עם מדים . ההלם הראשוני, ההמולה ומהומת-האלוהים ששררו ב"דבלה" השכיחו ממני מהיכן צצו המדים והדרגות . יום אחד עברה שמועה שיש "למעלה" משאית עם כלי רחצה וכך השגתי גם את אלה . מעניין יהיה לפגוש פעם את המתכנן של המפלצת התת-קרקעית הזאת, ב"דבלה" . לא הייתה לי לצערי מצלמה וכך הוחמצו הרבה רגעים היסטוריים שהתרחשו שם, במרכז הסצנה . היה זה אולם אחד גדול ובו שולחן אחד גדול שבמרכזו ישב אלוף הפיקוד או המפקד התורן . סביב השולחן נציג מכל אחד מגופי המטה – מבצעים, מודיעין, ארטילריה, קשר וכיו"ב . לכל אחד מהללו הוקצה חלל קטן, כוך ממש, שהיה תחום בחלון המשקיף על האולם הגדול שבו בוצעה עבודת המחשב והתכנון . כולם רצו לעזור לנצח את הצבא המצרי . כך קרה שכל מי שלא היה משובץ ביחידה כלשהי, עלה ל'דבלה'" לחפש תעסוקה . בצד הכוונות הטובות, הלך הבונקר ונדחס באנשים, כולל חדרי המדרגות והמעברים . התקשינו לנוע ממקום למקום אבל, חמור מכך, היה ממש קשה לנשום שם . בתחילת שנות השבעים, מי שלא עישן לא נחשב . . . ב"אקלים" שכזה נאלצנו לייצר תמונת מצב מודיעינית . במונחים של היום, מציאות בלתי נתפסת של מצוקת חמצן חיוני לתאים האפורים . . . בימים הראשונים היה המקום נתון לתקיפות אוויריות ולאיומים בפשיטת כוחות קומנדו מצריים . וכך, משום מקום, מופיע מאחוריי קצין מהאג"ם ומודיע לי ש"עליי להוציא מארב ולמקמו באחד הערוצים שעולים אל ההר" . הקורא הערני זוכר שירדתי "חמוש" לסיני, ולכן התחברתי מחדש ל"עוזי" שלי והודעתי לאותו קצין שאני מוכן, ושיקרא לי כשזה יהיה אקטואלי . הוא לא חזר . ייתכן שבבלגן שנוצר איבד את דרכו בפעם השנייה והגיע למישהו אחר . . . לאחר שראשוני הצנחנים נאחזו בגדה המערבית של התעלה, בסיוע סירות גומי ממונעות, וראשוני הטנקים הצטרפו אליהם על גבי ה"תמסחים", החליטה גולדה מאיר, ראשת הממשלה, להודיע על כך גם בכנסת . עד אז, למצרים לא היה ברור מה מתרחש שם מתחת לאפם ואנחנו, כמו פרטנרים טובים, דאגנו להודיע להם שאנו כבר בצד שלהם . ולא סתם הודעה, אלא מפי ראשת הממשלה . איזו התבטאות אומללה . בעקבות ההצלחה, החליט ( כנראה ב- 16 / 17 באוקטובר ) האלוף גורודיש להעביר את חפ"ק האלוף לגדה המערבית, על מנת שיוכל "לדלג" לאפריקה ולהימצא קרוב יותר לקו החזית . וכך יצאנו בשיירה ארוכה למדי של כלי רכב, לכיוון ראש הגשר . התנועה לשם הייתה בעיצומם של ניסיונות הרחבת הפרוזדור על ציר "טרטור - עכביש" . מפקד השיירה לא שעה לאזהרות והזדהה באופן שוטף ברשת, רק כדי לאפשר למצרים להתכונן ולהכין לנו קבלת פנים כיאות לאורחים ופרטנרים מכובדים . לא מזמן שוחחתי עם אל"ם ( מיל' ) יוסי ברקן, שהיה אף הוא באותה שיירה ולאותה משימה, ומסתבר שגם הוא ניסה לשכנע את המוביל לשתוק . . . כמו עוד הרבה דברים אבסורדיים במלחמה הזאת ( ואני מרשה לעצמי להניח שבכל מלחמה ) החליט לבסוף האלוף להישאר ב"דבלה" ולא לחבור לחפ"ק שהוציא . כעבור כמה שעות בלבד נקראתי לחזור ל"דבלה" . התחלתי לנוע עם הזחל"ם שלי בדרך חזרה, ומצאתי גשר המאפשר תנועה בכיוון אחד בלבד : כולם זרמו לאפריקה, מערבה . איך בכל זאת עברתי חזרה, מזרחה ונגד כיוון התנועה ? . . . על הפרק הבא בחוויותיי בהזדמנות אחרת . ואיזו נסיעה זאת הייתה . . . גורודיש - אימת הצבא בנושאי משמעת
|
|