|
|
עמוד:יד
יד ריבונות הטוב בראש רשימת הסופרים החיים המובילים בעולם דובר האנגלית — אך היא הייתה רחוקה למדי מן הבון טון במעגלים הספרותיים והאקדמיים . המבקרים המרקסיסטיים נלאו מהתעסקותה של מרדוק בחיי האהבה ובתסבוכות הרגשיות של המעמד המשכיל, החוקרים הפורמליסטיים שללו את אמונתה בכוחה הגואל של האמנות, וחסידי הפוסט-מודרניזם לא ראו בעין יפה את דבקותה במושגים מוחלטים של טוב ושל אמת . גם השינוי הדרמטי שחל באותה העת בהשקפותיה הפוליטיות של הסופרת הנערצת לא תרם, ככל הנראה, לפופולריות שלה בקרב האליטה האינטלקטואלית של ארצה . בעוד שבשנות החמישים והשישים ניצבה מרדוק בחזית המחאה הרדיקלית נגד האימפריאליזם האנגלו-אמריקני, מרוץ החימוש הגרעיני ומלחמת וייטנאם, במחצית השנייה של שנות השבעים היא החלה להתנער בהדרגה מן השמאל, ואף עזבה את הלייבור כדי להצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית המתונה יותר . גם הרפובליקניזם האירי, שמרדוק נטתה לו מידה של חסד ברומן ההיסטורי האדום והירוק ( 1956 ) , 26 עורר בה מיאוס הולך וגובר בגלל מחיר הדמים שגבו התקפות הטרור של האַי-אר-איי . בשנות השמונים הושלם תהליך ההמרה הפוליטי של מרדוק, והקומוניסטית לשעבר הפכה לטוֹרית נחרצת . למרות הסתייגותה ממדיניות החינוך של השמרנים, בעיקר בשאלת תקצוב האוניברסיטאות, מרדוק תמכה בהתלהבות במרגרט תאצ'ר, הצדיקה את מדיניותה התקיפה כלפי האיגודים המקצועיים וב- 1991 אף סעדה עמה במעונה בדאונינג 10 . בתחילת שנות התשעים החל תהליך הדעיכה הארוך והמייסר של מרדוק . ב- 1993 גנזה ספר שחיברה על הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר — פרויקט שנמשך שש שנים תמימות — בעודו בשלב ההגהות . ב- 1994 , במהלך ביקור בישראל, התקשתה מרדוק להשיב על שאלות שהופנו אליה . הרומן האחרון שכתבה, הדילמה של ג'קסון , התפרסם ב- 1995 וקיבל ביקורות מעורבות ; מקוראיו לא נעלמה העובדה שאוצר המילים שבו השתמשה המחברת היה פשוט ומצומצם למדי בהשוואה לספריה הקודמים . 27 מרדוק חשה בהידלדלות של כוחותיה השכליים והדבר השרה עליה דיכאון . ב- 1996 הודתה בריאיון ל גרדיאן שהיא נמצאת ב"מקום שקט ורע מאוד" . 28 שנה לאחר מכן אובחנה כלוקה באלצהיימר . ג'ון ביילי טיפל במסירות ברעייתו החולה ועשה כל שביכולתו כדי להקל עליה את דמדומי חייה . ב- 1998 פרסם ספר זיכרונות — הראשון משלושה — שבו תיאר את חייהם יחד ואת מחלתה . 29 פרסום הספר עורר מחלוקת עזה .
|
|