|
|
עמוד:י
י ריבונות הטוב במקדוניה, הכה אותה ביגון עמוק ) , ההיסטוריון הצבאי מייקל פוט, הוגה הדעות מייקל אוקשוט, המשורר והאנתרופולוג פרנץ שטיינר ( שנפטר מהתקף לב ב- 1952 , זמן קצר לאחר שמרדוק הסכימה להינשא לו ) והסופר זוכה פרס הנובל אליאס קנטי . שטיינר וקנטי, שמילאו תפקיד משמעותי מאוד בחייה של מרדוק, היו פליטים יהודים מאירופה, כמו רבים מחבריה הקרובים ; לניצולי מחנות ולגולים ייחדה תמיד מקום חם בלבה . לנוכח רשימת הכיבושים הארוכה של מרדוק, נקשר לה דימוי היפר- סקסואלי . היא אמנם התרברבה, בהערה שכתבה ביומנה ב- ,1948 שבכוחה לפתות "כל אחד" . 5 ואולם, נדמה שהתקשרויותיה הרומנטיות של מרדוק נבעו יותר מכמיהתה לאהוב ולהיות נאהבת מאשר מהדוניזם מיני גרידא . במכתב שכתבה לאחד מידידיה הסתייגה מטענתו של אריסטו שאפשר להתאהב באדם אחד בלבד ; ניסיונה לימד אותה כי היא מסוגלת בהחלט לאהוב מספר אנשים בעת ובעונה אחת . 6 פרשיות האהבים הרבות — ולעתים גם הבו-זמניות — של מרדוק עם גברים ועם נשים ביטאו צורך עז באינטימיות נפשית וגופנית, שנדמה כי לא היה בכוחו של אדם אחד לספק . מערכות יחסים אלה העניקו לה תמיכה ונחמה בתקופות שבהן תשוקתה לחיים התחלפה במלנכוליה ואף בדיכאון . מרדוק סומנה כהבטחה אקדמית גדולה למן תחילת דרכה, ובראשית שנות החמישים התגלתה גם כאינטלקטואלית אמיצה, שאינה מהססת לקרוא תיגר על המאורות הפילוסופיים של זמנה : בשנים 1951 - 1952 הופיעה בשני כנסים רצופים של החברה האריסטוטלית, שבהם התפלמסה עם הוגה הדעות הפופולרי דאז גילברט רייל ; 7 ב- 1953 פרסמה חיבור דק גזרה, סארטר : הרציונליסט הרומנטי , שבו הציגה, באור ביקורתי, את בשורת האקזיסטנציאליזם מבית מדרשו של איש הרוח הצרפתי הידוע ; 8 ושלוש שנים אחר כך חיברה מאמר ושמו "ראייה ובחירה במוסר", שבו ניגחה את רעיונותיו של ריצ'רד הֵר, מחשובי הפילוסופים של המוסר במחצית השנייה של המאה העשרים . 9 1954 הייתה שנת מפנה בחייה של מרדוק . היא פגשה את ג'ון אוליבר ביילי, סופר ומבקר ספרות, שנשבה מיד בקסמה . השניים נישאו שנתיים מאוחר יותר, ב- 14 באוגוסט 1956 , והעתיקו את מקום מגוריהם ל'סידר לודג'' בקרבת אוקספורד . הזוגיות התומכת והחיים בסביבה הפסטורלית העניקו למרדוק את השלווה שהייתה נחוצה לה כדי להקדיש את רוב זמנה לכתיבה והוראה . לשם כך ויתרה גם על הולדת ילדים . ביילי היה בן זוגה
|
|