|
|
עמוד:39
39 בארה"ב יש הפרדה ברורה בין הכשרת מורה למוזיקה ובין הכשרת מורה לנגינה . כל תלמיד בארה"ב צריך ללמוד יחידת לימוד אחת במוזיקה . ברוב המקרים, הוראת הנגינה נעשית בקבוצות גדולות מאוד – של שכבת גיל שלמה . יש מדינות עשירות או בתי ספר ייחודיים שבוחרים ללמד בקבוצות קטנות יותר, והלימוד מתחיל כבר בבית הספר היסודי . תלמיד יכול להשתתף בתזמורת רב כלית או תזמורת כלי מיתר ( לפעמים אין לילד זכות בחירה ביניהן ) . כמו כן הילד בוחר אם להשתתף בלימודי מקהלה . יש מבחן בשם solo ensemble שעובד בשיטת ליגה : בתי הספר נבחנים ברמה המחוזית, הנגנים הטובים עולים לליגה הארצית, והנגנים הטובים ביותר עולים לליגה הכלל-ארצית . המבחן יוקרתי, ולכן הוא מניע בתי ספר להשקיע בהוראת נגינה . בארה"ב יש הכשרה למורים לנגינה בשם instrumental music education . הכשרה כזו אינה קיימת בארץ ואיננה דומה להכשרות המתקיימות בארץ . התואר בנוי כשילוב של בית ספר למוזיקה ואקדמיה לחינוך והוא עמוס מאוד . לראייה, משך ההכשרה הרשמי הוא ארבע שנים, אולם בפועל נדרשות כחמש שנים ויותר לסיים את התואר ( לא כולל תקופת ההתמחות ) . בהתבסס על הדוגמאות המובאות מצפון קרוליינה, נראה שתוכנית הלימודים בה אינה רלוונטית יותר מתוכנית הלימודים ששימשה בישראל לפני 30 שנה . הערה לגבי תזמורת "אל סיסטמה" : המתודה של הוראה בקבוצה גדולה לקוחה מהתוכנית האמריקאית . הרעיון של הוראת עמיתים מקורי לשיטה . ניתן ללמוד מן הדוח כי באנגליה, בגרמניה ובפינלנד יש תפיסה תרבותית ברורה ומוגדרת מאוד באשר לנושאים שילד צריך ללמוד במוזיקה . רב-תרבותיות מקבלת התייחסות בגרמניה ובארה"ב . מדאיג לקרוא על המדינות שבהן אין מורים מקצועיים למוזיקה בבית הספר היסודי, כיוון שדבר זה מעיד על חוסר בהבנת החשיבות בחינוך מוזיקלי לגילאים צעירים . יש לציין גם שמורים שאינם עוברים הכשרה להוראת מוזיקה ועוסקים בתחום גורמים לפגיעה ביוקרה של הוראת המוזיקה ושל לימודי המוזיקה .
|
|