|
|
עמוד:13
13 בשנת 2010 התנסה המכון בשיתוף בני נוער בעת כתיבת סקירות למקבלי החלטות בתחום בריאות הציבור, וביתר פירוט בנושא מגפת ההשמנה . הסקירות הוזמנו על ידי National Children’s Bureau ) NCB ( – מוסד ציבורי הדומה במעמדו ובתפקידו למועצה לשלום הילד בישראל . החוקרים נעזרו בשתי קבוצות של בני נוער בגיל 12 עד ,17 וכל קבוצה מנתה כתריסר חברים . המשתתפים אותרו באמצעות פרסום קול קורא . בני הנוער סייעו לחוקרים בהעלאת השערות ובפרשנות הממצאים . החוקרים הדגישו שקבוצת הצעירים אינה קבוצת מחקר, ולכן אין צורך שהיא תשמש מדגם מייצג של אוכלוסייה כלשהי . במקום זאת, מדובר בקבוצה מייעצת אשר תורמת מניסיונה לצורך עיבוד הסקירות וארגונן . בתהליך השתתפו חוקרים אשר תיעדו את השיתוף והעריכו את תרומתו . סקירה אחת עסקה בדימוי הגוף של ילדים בני 4 עד 11 . בסקירה זו נעזרו בקבוצת צעירים על מנת לאשש את ממצאיהם של מחקרים לאחר שכבר עובדו . קבוצת הייעוץ השתתפה בסדנה שנמשכה שעתיים . החוקרים הציגו לצעירים את מפת המושגים שיצרו בנושא דימוי גוף ושאלו שאלות כגון : האם הרשימה נראית לכם סבירה ? האם חסר משהו ברשימה ? סמנו את חמשת הנושאים החשובים ביותר . תחילה עבדו הצעירים בזוגות, ואחר כך נערך דיון קבוצתי . סקירה שנייה עסקה בקשר בין השמנה לבין הישגים לימודיים . כאן נעזרו החוקרים בקבוצת ילדים ובני נוער על מנת להעלות השערות לגבי הקשרים האפשריים בין השמנה לבין הישגים לימודיים, בטרם יצירת המסגרת התיאורטית . גם כאן נערכה סדנה לצעירים שנמשכה כשעתיים . למשתתפים ניתנה רשימה של גורמי קשר רבים אפשריים, והם התבקשו לסדר אותם לפי סדר חשיבות, לתת דוגמה לכל גורם, להסביר את טיב הקשר וכדומה . העבודה עם הצעירים בקבוצות הייעוץ הייתה מותאמת מתודולוגית לגילם . מצוות המחקר נבחרו עוזרי מחקר צעירים ( בשנות העשרים לחייהם ) ששימשו מדריכי הסדנאות, והם הסבירו לצעירים את נושאי המחקר . כמו כן, בסדנאות נעשה שימוש במתודות משחק ולא רק בשיח עיוני . למשל, כדי להעריך את מפת המושגים במחקר הראשון, קיבלו הילדים כרטיסיות עם המושגים, והתבקשו להניח אותם על גבי לוח מגנט וכך ליצור את מפת המושגים . החוקרים שבחנו את שיתוף הצעירים בשני המקרים הגיעו למסקנה שהשיתוף היה חלקי בלבד, ותרומתו לסקירות לא הייתה משמעותית או לא נוצלה עד תום . מצד אחד, הסדנאות סייעו לחוקרים לברר את נקודת המבט של הצעירים . מצד שני, בכל אחד משני המחקרים השיתוף נעשה רק בנקודה אחת על פני רצף המחקר ( העלאת השערות או בקרת הממצאים ) , ולמשך זמן קצוב – כשעתיים בלבד . על כן הצעירים ששותפו לא הוכנסו באמת לעובי הקורה של הליך המחקר, ולכן גם תרומתם לא הייתה משמעותית . במילים אחרות, דבר לא היה נגרע מהמחקר אם סדנאות השיתוף לא היו מתקיימות כלל ( 2015 , . Oliver et al ) . לשילוב בני נוער בפעילות מחקרית ניתן למצוא דוגמאות נוספות . DECIPHer הוא מרכז לפיתוח תוכניות התערבות לשיפור בריאות הציבור . המרכז משותף לאוניברסיטאות סוונסי קארדיף ובריסטול בדרום וולס . מאז שנת 2010 מפעיל המרכז קבוצה של כעשרים בני נוער בני 14 - ,19 אשר נקראת קבוצת Advice Leading to Public Health ( ALPHA Advancement ) . החוקרים מבקשים מחברי הקבוצה לחוות את דעתם בנושאים הקשורים לבריאותם של בני נוער ולרווחתם . המרכז מדגיש כי הכוונה איננה להיוועץ בבני נוער שיש להם ניסיון בתחומי המחקר, אלא לחשוף בפני החוקרים המבוגרים ידע רב שאינו מוכר להם, אך מצוי בידי בני הנוער מתוך היכרותם הבלתי אמצעית עם בני גילם .
|
|