|
|
עמוד:29
29 הטענה בפרק החמישי חשובה מאוד . אפשר למצוא מחקרים תומכים מקבילים בתחומים שונים של אומנות ושל ספורט . כל תחום שמרגיש מקופח יכול לממן מחקרים כאלו שתומכים מהבחינה החיצונית . אבל פעולה כזו מנטרלת את הייחודיות של המוזיקה . בארצות הברית למשל, התקבע החינוך המוזיקלי ולא השתנה : יש לימודי ליבה, אבל הם ניתנים בעיקר למעמד הבינוני - גבוה ובעיקר ללבנים . יתר על כן, אם בעתיד ישתכנעו שספורט למשל מוביל לתוצאות תומכות טובות יותר, לימודי המוזיקה יבוטלו . עם זאת, ניתן היה להרחיב יותר לגבי משמעותה של הוראת המוזיקה כשלעצמה . מהי האלטרנטיבה להוראה אינסטרומנטלית של מוזיקה ? מה חסר לילד שסיים 12 שנות לימוד ולא קיבל שיעורי מוזיקה ? בהיותנו בני אדם יש לנו זכות לממש עצמנו מוזיקלית, ואם לא נעשה זאת נפגע בזכויותינו כבני אנוש . הדוח כמעט ואינו מצטט מחקרים מישראל . רלוונטיות לישראל בישראל יש פילוח מגזרי ברור מאוד בלימודי מוזיקה . הדוח מצביע על כך שההקשר החברתי-תרבותי שממנו מגיע הילד משמעותי מאוד, עד כדי הפיכה של קשרים שנמצאו בין הוראת מוזיקה למדדים . יש להתייחס לכך כשבוחנים אוכלוסיות שונות בארץ . שאלה שרלוונטית גם למדינות אחרות וגם לישראל היא מה המידה שבה בתי הספר עצמם יהיו מוכנים ללמד "מוזיקה לשם מוזיקה", באקלים שבו בתי ספר נמדדים על פי הישגים לימודיים ומחפשים דרכים לטייבם . חסרות בדוח המלצות ברורות, כגון יצירת מסגרות של מוזיקה להמונים, דוגמת אל סיסטמה . כמו כן, עולה מהדוח שאסור להיכנס למלכודת של סטנדרטים קשיחים שכובלת את כל המערכת ומשפיעה לרעה על חוויית הלימוד .
|
|