|
|
עמוד:11
11 תקציר הדרישה לממלכתיות עניינה בציפייה מגופי השלטון לכבד את עקרונות קיומה של המדינה, לפעול מתוך מחויבות כלפיהם ולא לנצל את השררה שבידיהם לקידום אידאולוגיה והשקפה פוליטית . לכן, ומאחר שהסיוע הכלכלי לתחום התרבות הוא רכיב אקטיבי בהבטחת הזכות לחופש ביטוי, מימושו של הסיוע לתחום כפוף לעקרונות החלים על היחס שבין שלטון לבין תחום חופש הביטוי . הסיוע ייבחן לא רק על פי עקרון השוויון אלא גם על פי תוצאת הפעולה השלטונית ועל פי המבחנים למניעת פגיעה בחופש הביטוי . כאשר רשויות השלטון עוסקות במימון תרבות, הן ממלאות תפקיד ציבורי הנדרש בשל צרכיו של תחום התרבות, בשל החשיבות שבהבטחתו ובשל האינטרס הציבורי הגלום בקיומו . במלאן תפקיד זה הן מחויבות למהותו של תחום התרבות, ועליהן למלאו כפי שהן ממלאות את תפקידיהן האחרים, על בסיס הציפייה הציבורית להתנהלות ממלכתית . קרי, עליהן למלאו באופן המממש את ערכי המדינה, ובהקשר הזה — באופן המבטיח את חופש הביטוי ובלי לקדם אידאולוגיה או השקפה פוליטית או אחרת . ערכי המדינה הדמוקרטיים- ליברליים מחייבים כי רשויות השלטון העוסקות במימון תחום התרבות ובהעמדת תנאים לקיומו ולקידומו ימנעו עצמן ככל האפשר מפרשנות יצירת האומנות ומהכרעות שלטוניות המבוססות על תוכן היצירות בשל תלותו של התחום בסיוע הציבורי, לנוכח החשש משימוש לרעה בהכרעות אלה לקידום אידאולוגיה או הנצחה שלטונית, וגם בשל החשש מפגיעתה הרעה של צנזורה עצמית . גם מניעת שימוש לרעה בחופש הביטוי האומנותי שיש בו כדי לפגוע בערכי המדינה אינה נתונה לרשויות השלטון המממנות . אלא, תפקיד זה נתון בעיקרו למשפט הפלילי, לרשויות האכיפה ולבתי המשפט, הנדרשים לפרשנות ביטויים מכלל תחומי הביטוי, והביטוי התרבותי בכללם, ולבחינת האיום, אם טמון בהם, לערכים המוגנים של המדינה . הבחנה מרכזית זו בין הגנה באמצעות המשפט הפלילי על ערכי המדינה המרכזיים ועל סמלים מרכזיים כמו דגל המדינה לבין המוסדות השלטוניים העוסקים במימון תחומי הביטוי האומנותי, המתנהלים בנפרד וללא הפעלת בקרת תוכן — היא הבחנה מבוססת בשיטות משפט של דמוקרטיות ליברליות, וראוי להמשיך ולקיימה גם במדינת ישראל .
|
|