|
|
עמוד:10
10 מחקר מדיניות 146 | ממלכתיות במדיניות תרבות מתחייבים עקרונות יסוד של משטר דמוקרטי, זכויות אדם ושלטון החוק . חופש הביטוי הוא בעל מעמד מרכזי בשיטה הדמוקרטית, והוא זכות מרכזית בזכויות האדם שהדמוקרטיה הליברלית מבססת . חופש הביטוי מאפשר מימוש של כבוד האדם ועצמיותו, מגוון דעות ושיח דמוקרטי . איזונו של חופש הביטוי כאשר קיים חשש לשימוש לרעה בו או חשש לאיום על ערכים חברתיים נעשה באמצעות הדין הכללי, ובעיקר באמצעות הדין הפלילי, הנאכף באמצעות רשויות האכיפה ובתי המשפט . הדין הפלילי משמש כלי לביטוי ערכיה המרכזיים של החברה ולהגנה עליה ועל פרטיה מפני פגיעה בהם, ובכלל זה להגנה על סמליה המרכזיים של החברה . כך למשל, בישראל ערכים מרכזיים מוגנים באמצעות איסור ביזוי הדגל וסמלי המדינה, איסור הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור ואיסור תמיכה בטרור נגד מדינת ישראל . כפי שמובהר במחקר, תחום התרבות הוא נתיב מרכזי וחשוב להגשמת חופש הביטוי בחברה, בצד היותו טובין חברתיים בעל ערך מיטיב בעצם קיומו . בה בעת תחום התרבות נדרש לחופש ביטוי על מנת למלא את ייעודו ותפקידו בשיח הדעות, ההשקפות והמימוש העצמי של יחידים וקבוצות . רכיב מרכזי של חופש הביטוי התרבותי הוא החופש לפרשנות היצירה . ניתוח כלכלי ומוסדי מעיד כי תחום התרבות זקוק מיסודו לסיוע כלכלי, להבטחת מוסדות תשתיתיים, להבטחת חינוך ואוריינות תרבות, להבטחת תחומי תרבות מגוונים, וכן להבטחת זכותן לתרבות של קבוצות אוכלוסייה ששוק הצריכה אינו מבסס להן מענה . ערכו החברתי של תחום התרבות, חשיבותו והאינטרס שבקיומו, בצירוף היזקקותו לסיוע ציבורי, הביאו להכללת מנגנוני הסיוע לתחום התרבות במסגרת תפקידי המדינה המודרנית . בכך מיוחד תחום התרבות מתחומי ביטוי מרכזיים אחרים, בשל החולשה המבנית אל מול השלטון, הנובעת מן ההסתייעות בו . במילים אחרות, עצם ההכללה של סיוע לתרבות בתפקידי המדינה וההיזקקות למערכות השלטון מקפלות בחובן חשש מובנה מפני התאמת העיסוק בתרבות ל"ציפיות" השלטון ועלולות להניע מנגנונים של השתקה וצנזורה עצמית ולהניח יסודות ל"אומנות מטעם" .
|
|