|
|
עמוד:10
10 שלמי תודה ובפריז ישנו חומר רב על תוניסיה ועל יהודיה ובהם אני ממשיך לבקר ולהעמיק את ידיעותיי . תודות גם לעובדי מכון ז'בוטינסקי, ארכיון התק"ם, ארכיון הקיבוץ הארצי בגבעת חביבה, ארכיון ההגנה וארכיון ארגון כי"ח בפריז . אנשים רבים העמידו לרשותי חומר אישי ואציין רק אחדים מהם : יהושע כהן סולל, משפחת פליקס אלוש, מר יעקב גלילי ומר רפאל בן אשר . תודה אישית ומיוחדת אני חב לאברהם הטל אשר העשיר אותי בידיעותיו המופלגות בתולדות יהודי תוניסיה וסייע בידי בכל פעם אשר התקשיתי לאתר חומר או לברר עד תום דבר או עניין . אני מקווה שבמחקרי זה דבקה בי מעט דרך עבודתו ודקדקנותו . ידידי ד"ר ויקטור חיון מלווה אותי כבר שנים ושמורה לו פינה מיוחדת . אבי, יעקב, היה פעיל ציוני בעירו צפאקץ שבתוניסיה . במהלך המחקר גיליתי בבית שגדלתי בו אוצר בלום של מסמכים — פרי עטו של אבי בעיקר — הנוגעים לתולדות התנועה הציונית בצפאקץ בפרט ובתוניסיה בכלל . היבט כה אישי זה במחקר אפשר לי להכיר טוב יותר ומקרוב יותר את ההיסטוריה של משפחתי, לעקוב אחר נבכי נפשו של "פעיל ציוני", להפנים, באופן מקרי לחלוטין, את מלוא המשמעות של המושג "שורשים" . בתנועה הכיר אבי את מי שלימים תהיה אימי, איווט, ויחדיו הם צעדו בדרכי החתחתים של העשייה הציונית . אימי הלכה לעולמה בימים שבהם שקדתי על הכנת כתב היד לדפוס . זכרם נצור עמי ומורשתם נר לרגלי . האוניברסיטה הפתוחה היא בית היוצר של עבודתי מזה שלושים שנה, שנות דור . הדרך שעברתי וסללתי לאורך השנים לא הייתה קלה . חברים טובים מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות ליוו את עבודתי והכירו בערכה, ואני חב להם רבות . תודתי לפרופסור קובי מצר, נשיא האוניברסיטה הפתוחה, שהיה קשוב ורגיש . ביתי, אשתי וילדיי, היו הסיסמוגרף החש את רגעי ההתלהבות, השמחה וחדוות היצירה וכמוהם את רגעי התסכול, האכזבה והחשש . ואם הצלחתי לדבוק במשימה — הרי זה בזכות סביבתי הקרובה, המבינה והאוהדת . ואולי ביום מן הימים ישמשו אותם ימים מודל חיקוי לילדינו . מחקר הוא תהליך שאינו מסתיים . במידת מה הוא תשוקה בלתי מסופקת לחשוף רבדים, קשרים ותהליכים . רצון מתמיד להגיע לעוד מסמכים ולהבין תובנות עמוקות יותר ובפרספקטיבה רחבה יותר .
|
|