הקדמה

עמוד:13

הקדמה 13 והעיתונות היומית שעסקה באינטנסיביות רבה בפרשה, השלימו לעיתים חלקים בתצרף ההיסטורי . אופייה המיוחד של ועדת האו"ם — שדרש ליקוט חומר מארכיונים רבים יחסית — הכתיב מתודה שביקשה להתמודד עם בחינת קורותיה של הוועדה כקבוצה מחד גיסא, ואת הממד האישי של כל נציג בוועדה כפרט מאידך גיסא . רוב המחקר מתאר את קורותיה של הוועדה כקבוצה, ולפרטים שבה — נציגי הוועדה — מוקדשות שלוש תחנות של בחינה נפרדת . תחילה שרטטתי מעין 'פרופיל אישי' לכל אחד מהנציגים, וביקשתי לעמוד במיוחד על שתי שאלות : מה הייתה מידת החופש שלו לפעול כראות עיניו ומה הייתה עמדתו בסוגיה בראשית שליחותו . לאחר תקופת החקירה המשמעותית התמקדתי שוב בחברי הוועדה כפרטים, ובסיום הספר הקדשתי פרק שלם לבחינה יסודית של קורותיו של כל נציג בניסיון לברר איך עוצבה דעתו בפרשה . ביקשתי לבחון את מכלול הגורמים שהשפיעו על הנציגים, לרבות השפעתן האפשרית של המעצמות . עמדתן של אלה בפרשה נבדקת בפרק נפרד . * * * אבא אבן — ששימש כקצין הקישור בין הוועדה לסוכנות היהודית — סיים ריאיון שנתן לפני שנים בדברים אלה : יש לי הערה כללית : בתודעה ההיסטורית של העם הישראלי לא מייחסים משקל מספיק לאונסקו"פ, כי הנושא של העצרת דרמטי מאוד — זרקורים ומיקרופונים מכל העולם והדים עצומים — אבל לא היינו מצליחים בכ"ט בנובמבר 1947 אילו נכשלנו באונסקו"פ, שהרי על מה הסתמכנו [ בעצרת הכללית ] ? על הרוב בוועדה [ דו"ח הרוב של אונסקו"פ ] , וגם האמריקאים הסתמכו על זה וגם הסובייטים . ואילו באונסקו"פ עצמה היה מין שקט יחסי — בכל זאת ז'נבה [ שבה נתכנסה הוועדה לקבלת החלטה ] אינה מרכז העולם ואינה דומה לעצרת בה יושבים גדולי העולם . עובדה היא כי נקודת המפנה הייתה אונסקו"פ ולאו דווקא העצרת [ . . . ] לכן משהו חסר בתודעה ההיסטורית שלנו שמקפחים [ . . . ] את המעמד של אונסקו"פ שהיה בשקט, לא בתופים ובמחולות . 12 תקוותי היא שחיבור זה יתקן את אותו קיפוח היסטורי ויסייע להציב את פרשת ועדת אונסקו"פ במקום הראוי לה — כמחוללת האמיתית של החלטת כ"ט בנובמבר . 12 ריאיון של ד"ר רוזה פרלה רייכר עם אבא אבן, דצמבר 1993 , מת"ב ( 155 ) 71 . ד"ר רייכר ערכה את כל הראיונות השמורים במת"ב והנזכרים בספר .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא