|
|
עמוד:12
האבן והמילה | 12 | הקורא בשירה כעדות נקרא לנוסח זה : הקורא בשירה נקרא לדרכים, הוא נקרא לנכר ( ארץ זרה ) . וכשישוב ( כיצד ישוב ? ) ידבר כעד . עלינו להניח מורכבויות מן הסוג הזה שקריאה ( הנקראת "עדות" ) מייסדת . העדות המדוברת בשיר נעשית בתוקף אחר משעה שבאים הקוראים ליטול בה חלק . כי אין העדות מדוברת בשיר אלא במועד זה, בבוא הקוראים . "התאריך" של השיר, המועד, אינו עברו בלבד וזיכרונותיו, אלא גם עתידו : כל העתיד להיפתח בו ולהיות מדובר בבוא הקורא להעיד . אנו שבים לשאלת השיר מתוך זיקה כפולה להקשרי הזמן שלו . 1 פירושו של דבר : ללמוד את השיר מתוך ההקשר הנטווה ונפרם באחת . זו ההכרעה המתבשרת בקריאה זו : אנו באים לתחומו של השיר ולומדים את המצוי בו אך גם את החסר, את השבור בו, את הנותר בו חתום, ואת הפתוח עדיין . להיות בדרכו של השיר פירושו של דבר למעוד בו : אין באים במועדיו של השיר אלא במעידה — בפסיחות, בהפסקים . 2 אך מהי דרכו של השיר ? האין זה קו האורך, "המרידיאן" ? הקו שיצייר לימים צלאן כקו ארוך ומפותל הנטווה ונפרם בין צ'רנוביץ ופריז, בודפשט, וינה ופראג, ומקומות אחרים שמנה או שצריך היה שימנה ( ובהם גם ירושלים ותל אביב ) . בדרך זו השיב לבני שיחו, משוררים והוגים, ובהם גאורג ביכנר, פרידריך הלדרלין ופרנץ קפקא, אינגבורג בכמן ונלי זק"ש, סטפן מלארמה וגוטפריד בן, אמיל פרנצוז, מרטין בובר, פרנץ רוזנצוייג, גרשם שלום, מרטין היידגר ואחרים . זו הדרך ששירתו הלכה בה ואנו, הקוראים, הולכים במועדיה . הקריאה בשירתו של צלאן צריכה עוד ללמוד דרך מהי ומועד מהו, וללמוד דיבור ההולם את השיר להעיד בו . קריאה זו נסוגה ממתווה של פרשנות ואינה מתכנסת בסדרים פואטיים בלבד . הקריאה נסוגה עד העדות . כשאנו נקראים לפתחי שירתו של פאול צלאן, אנו נקראים להאזין לכתוב וחתום באבנים, למדובר בסתרי שמות וגופי צל . שירת צלאן היא כתב חידה . ואיך נתמצא בה ? צריך שנפתח בדברים אחדים על פרשת חייו, לסמן בה מועדים לקריאה בשירתו . 3
|
|