|
|
עמוד:12
12 בפנומנולוגיה של האחרות והטרנסצנדנטיות שלה . האחֵרוּת האנושית אינה נחשבת על בסיס האחֵרוּת הפורמלית והלוגית הטהורה שבאמצעותה נבדלים זה מזה איברי כל ריבוי ) כאשר כל אחד הוא אחר כבר בבחינת נַשָּׂא של תכונות נבדלות או , בתוך ריבוי של איברים שווים , כל אחד הוא האחר של האחר מכוח האינדיווידואציה שלו ( . את מושג האחֵרוּת הטרנסצנדנטית - זו הפותחת את הזמן - חקרנו קודם כל על בסיס אֲחֵרוּתתוכֶן כלשהי , כלומר על בסיס הַנַּקְבוּת . הַנַּקְבוּת - ויש לבחון באיזה מובן ניתן לומר זאת על הזַּ כְרוּת או הַגבריות , משמע , על ההבדל בין זכר לנקבה באופן כללי - נראתה לנו כהבדל היוצא מכלל ההבדלים , לא רק כאיכות כלשהי , הנבדלת מכל האחרות , אלא כאיכותו של ההבדל עצמו . זהו רעיון שאמור לאפשר את מושג הזוג כנבדל מכל צמד מספרי גרידא , את מושג החברתיות-בִּשְׁניים , שהוא ככל הנראה 14 יוצאת הדופן של הַפָּנִים - עירום מופשטהכרחי לצורך האֶפִּיפַנְיָה וצנוע - החורגת מהבדלי המינים , אך שהיא מהותית לארוטיות , ושבה האחרות - שוב , כאיכות ולא כהבחנה לוגית גרידא - נישאת על-ידי ה " לֹא תִרְצָח " הנאמר בעצם דִּמְמַת הַפָּנִים . קרינה אתית בעלת-משמעות בתוככי הארוטיות והליבידו , שדרכם האנושיות נכנסת אל חברת השניים ושבבסיסם היא עומדת , בהתירה אולי להעמיד לכל הפחות בסימן שאלה את פשטנותו של הפאן-ארוטיזם בן זמננו . לבסוף , נבקש להדגיש מבנה מסוים של הטרנסצנדנציה שהוצג בתוך הזמן והאחר על בסיס האבהות : האפשרות המוצעת לבן , מֵעֵבֶר למה שהאב יכול לקבל על עצמו , במובן מסוים ממשיכה להיות של האב . וזאת בדיוק במובנה של ההורות . שייכת לו , או אינה מותירה אותו שווה-נפש , אפשרות כלשהי שְׁהָאַחֵר מקבל על עצמו : דרך הבן , אפשרות שׁמעבר לָאפשר ! אי-שוויון-נפש , שלא נובע מכללים חברתיים 14 ] במקור : ,épiphanie מושָּׂג יווני הנגזר מהפועל ,epiphainein שמשמעותו להגיע לכדי הירָאוּת , כלומר להופיע , להתגלות . המונח מתורגם לרוב כ " התגלות " ובתרגום השבעים הוא משמש לתיאור התגלות האלוהים . בברית החדשה ובמסורת הנוצרית מבטא המושג את התגלותו הגשמית של בן האלוהים בגוף אדם , החל בלידת ישו . " חג ההתגלות " מציין את התגלותו של ישו התינוק לשלושת החכמים מהמזרח . כדי להבחין בין השימוש של לוינס במונח אפיפניה לבין המונח ,revelation החלטתי לתעתק את הביטוי היווני לעברית . [
|
|